בערב יום השואה 1986 שודרה בגלי צה"ל התכנית "אחרי המלחמה". התכנית, בעריכתה של דלית עופר, תיעדה שיחות שנערכו עם יהודה פוליקר ויעקב גלעד, יחד עם הוריהם ניצולי השואה, ז'קו פוליקר והלינה בירנבאום. התכנית היתה לאחת מתכניות התעודה הרדיופוניות המשפיעות ביותר בהיסטוריה הישראלית, כשחשפה את קיומו של הדור השני ולמעשה הולידה את אלבומם פורץ הדרך ועטור השבחים של פוליקר וגלעד, "אפר ואבק". ערב יום השואה 2021, שלושים וחמש שנה אחרי שידור התכנית, חזרנו אל דלית, הלינה, יעקב ויהודה כדי לשמוע על יצירת התכנית והאלבום ולנסות להבין מה השתנה בזיכרון השואה - הפרטי והציבורי - בחלוף הזמן

שנת 1941, גרמניה הנאצית יחד עם מדינות הציר שולטת על כמעט כל המדינות באירופה פרט לבריטניה במערב וברית המועצות במזרח. היטלר מחליט לעבור לשלב הבא של תוכניתו הגדולה - כיבוש ברית המועצות ויוצא ביוני ל״מבצע ברברוסה״.עם התקדמותה אל תוך מעמקי ברית המועצות, גרמניה מטילה מצור על העיר השנייה בחשיבותה במדינה - לנינגרד, מצור אשר יימשך 900 יום ויגבה את חייהם יותר ממיליון איש.אך בתוך הכפור והרעב, האזרחים מצאו את רגעי האור והחמלה. דרך סיפורם של שלושה שורדי המצור, שהיו ילדים קטנים אז, התוכנית מספרת את סיפורה של העיר שלא נפלה. מגישה: ד"ר ורה מיכלין שפיר

בלילה אחד בשנת אלף תשע מאות ארבעים ואחת, התעוררו חנה קידר ומשפחתה בביתם בבקובינה לפוגרום אלים של שכניהם הנוצרים. הם גורשו מהבית כשהם לבושים בכותנות הלילה, מבלי שהספיקו לקחת עמם אפילו את הציוד הבסיסי ביותר. הזיכרון הכואב מאותו לילה צף ועלה כשצפתה חנה, בשבעה באוקטובר אלפיים עשרים ושלוש, כיצד ביישובי העוטף ילדים ומבוגרים נחטפו ממיטותיהם ונרצחו. רב"ט ראם גמליאלי מביא את סיפורה של חנה קידר, בת השמונים ושמונה.

גוני כהן

ילדותה של שרה יעקובוביץ' בזמן השואה בהונגריה הייתה רצופת ייסורים: היא איבדה את אביה, התמודדה עם רעב כבד במחנה ריכוז באוסטריה וניצלה בנס מהפצצות. למרות כל אלו, אין לה תלונות על מה שהחיים זימנו לה. היום, בגיל שמונים ותשע היא סבורה בוחרת דווקא להסתכל קדימה. רב"ט אליענה הרולד מביאה את סיפורה. 

בגיל שנתיים וחצי בלבד נפרד דוד אייזנמן מהוריו ומזהותו היהודית, ויצא למסע הישרדות מורכב: הוא נדד בין שלושה עשר מקומות מסתור, הוחבא אצל משפחות נוצריות וגדל כילד קתולי לכל דבר. בזכות המאמצים שנעשו להצלתו, התאחד עם הוריו ועלה ארצה - אך שמר על קשר קרוב עם מי שסיפקו לו מחסה בשנות המלחמה. סמלת ראשונה אוראלי קבדה מביאה את עדותו.

יונה עמית בת ה-87 האמינה במשך שנים שהמזל בלבד הוא שהציל אותה מידי הנאצים. רק כך הצליחה להסביר את שרשרת הניסים שפקדו אותה ואת בני משפחתה בזמן השואה, בעת שאחרים מצאו גורל אחר. בחלוף הזמן תפיסתה השתנתה: היא הבינה שנשארה בחיים, כנגד כל הסיכויים, כדי לממש את ייעודה - להיות לחלק מתקומת העם היהודי. שכנתה, רב"ט קרן רון, מביאה את עדותה.

לאווה ארבן בת ה-95 הייתה ילדות עשירה ושלווה. יותר מכל היא מספרת, אהבה תרבות; שירה, משחק ונגינה היו חלק משגרת חייה בצ'כוסלובקיה. חיים אלה נקטעו כשהגיע הכיבוש הנאצי ורמס את חיי היהודים. למרות זאת היא נזכרת בגאווה בהצגה בגטו טרזין בה שיחקה כילדה את מלכת אסתר. אווה ניצבה באומץ מול אלו שרצו להשמיד אותה ושרדה, אך את הוריה איבדה בתופת. למרות זאת את הטינה, היא מעדיפה להשאיר מאחור ובמקום זאת - לשתול עצים. רב"ט עופרי בר מביא את עדותה.

כשסיימה לספר את זכרונותיה מתקופת השואה, נזכרה וירה בורנשטיין, בת ה-92 באירועי שבעה באוקטובר. אז, לראשונה, נקוו דמעות בעיניה. ״איך יתכן שאסון כזה קרה לאחר קום המדינה? לאחר השואה?״ שאלה בקול רועד. היא, ששרדה בזכות קור רוחה וחסדיהם של זרים, איבדה את התקווה באותה השבת. רב"ט ליסה לנדאו מביאה את סיפורה.

משה בורקו בן התשעים וארבע ניצב מול המוות מספר פעמים, וניצל. כשהיה רק בן אחת עשרה, חזה ברציחת בני קהילתו בבורות הריגה גדולים שנחפרו ליד העיר שבה גדל. הוא עצמו הצליח להימלט, נע ונד ביערות, רעב, נאבק כדי לשרוד - קור הרוח שלו והמזל שדבק בו השאירו אותו בחיים. רב"ט טוביה יגלניק מביא את סיפורו.