'שותפין - על הכנסה 'חוץ ביתית

העמדה של הטיפול המוסדי היא שריפוי האחר תלוי בהתכווננות שלי. שהדרך של הנער למצוא מרפא עוברת בגדילה המשותפת שלו עם איש הצוות. באופן דומה לכך שהורות נוצרת דרך קשר ולא דרך הבעלות, הגדילה היא משותפת, מקבילה ומזינה. אוגוסט איכהורן, שאנחנו גאים להעלות את שמו בעברית הוא חלוץ החשיבה הדינמית והמשותפת על ילדים עזובים. מורה לגדולי המטפלים כמו היינץ קוהוט, ולגדולי האנליזה של הילדים. האזנה נעימה! Copyright: Freud Museum London

באמצע שנות השלושים יאנוש קורצ'אק הגיע לארץ ישראל פעמיים בהזמנת תלמידו משה זרטל. קורצ'אק הגיע להיות חלק מהפרויקט הציוני של העם היהודי אשר קם בארצו, והוא הגיע לא להתבונן אלא להיות ולשמוע את המנגינה של חיי החינוך בקיבוץ. הביקור בארץ ישראל ריגש את קורצ'אק עד שכמעט גרם לו לעלות. קורצ'אק האמין שארץ ישראל הקמה לה יכולה להיות מפעל להתחדשות חינוכית ולא רק מדינית. ורק נותר לחשוב איך היה נראה החינוך המוסדי בארץ לו בסוף היה בוחר לעלות. Copyright for the picture: Swedish Holocaust Museum Memorial Association, Chronological photographs of Korczak

הטיפול המוסדי הוא לא הכל הוא כלום. מתוך אמונה גדולה בכוחות הנערים ובכוחות החיים, יש ניסיון אין סופי להסתכל על הנער או על הילדה כשלם. על התנהגותו החיצונית ועל רגשותיו הפנימיים. קורצ׳אק במובן מסוים הוא הראשון שהסתכל על הילד כאדם מתפתח, ועל איש הצוות כמי שתפקידו להאיר את החלקים הללו ולתת להם להתפתח בכוחות עצמם. שני הפרקים הקרובים יעסקו ביאנוש קורצ׳אק, שכינויו היה ״הרופא המבוגר״ או ״הרופא הזקן״. הפדגוגיה כתורת האדם ולא כתורת הילד היא מביטויו המפורסמים של קורצ׳אק, ודרך החשיבה הזו אנו רוצים להאיר על מיהו אותו אדם אשר אמון על התפקיד הפדגוגי. ומה המקצועיות שנדרשת לאנושיות זו.  האזנה נעימה!

יש המכנים את יוהאן פסטלוצי כעובד הסוציאלי הראשון. פסטלוצי שקורצ'אק רואה בו כמורו העיקרי, היה הראשון להצביע על כך שהחינוך שעושים מחוץ לבית חייב להיות שיקוף והדהוד של הבית - חינוך ביתני. מהלך חייו של פסטלוצי היה ניסיון אין סופי לייצר מסגרות בהם יש ביטוי פנימי ונפשי של הילדים בתוך המסגרות.

קראנו לפרק הרביעי קירות הבית בשל היכולת לראות את ההתפרקות הבית והמסגרת כבקשה עמוקה של המטופל לראות אחרת אותו ואת ההתפרקות כהתהוות מחדש. העמדה הנפשית של הטיפול המוסדי היא היכולת לשרוד את המטופל. אמונה כי מעבר ובתוך ההתפרקות קיימת רוח גדולה המבקשת מזור

התקווה של ילדים במסגרות, ואולי התפילה הכי גדולה שלהם היא שזהו, היום אבא יבוא לקחת אותי חזרה הביתה. בכאב ובצער הפנטזיה הזו לרוב לא מתממשת, אבל היא מספרת לנו אנשי הצוות על התפילה הגדולה של הילדים, ואולי גם על החלק שלנו בה - שנשמע את הקולות השונים של הילד המשתוקק לביתו, לנפשו הכמהה להשאר על מנת לגדול. האזנה נעימה

"כל ציור מתחיל בהרס הדף הלבן..."ההוצאה החוץ-ביתית היא מעשה אנטי נורמלי אשר יש ואולי יאפשר את הנורמליות בחייו של הילד. הפרק השני עוסק בהמשך תובנת המעשה החשוב של ההוצאה תוך ההחזקה המורכבת והקושי של מעשה זה. על כך כתב עמיחי בשירו "אדם בחייו": "אָדָם בְּחַיָּיו אֵין לוֹ זְמַן.כְּשֶׁהוּא מְאַבֵּד הוּא מְחַפֵּשׂכְּשֶׁהוּא מוֹצֵא הוּא שׁוֹכֵחַ,כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵחַ הוּא אוֹהֵבוּכְשֶׁהוּא אוֹהֵב הוּא מַתְחִיללִשְׁכֹּחַ".

ראייתו ההיסטורית של יהושע בן-גמלא את הילדים העזובים בזמן הבית השני חוללה מהפכה חינוכית וטיפולית אשר אפשרה לייצר שותפות בין החברה לבית החסר. הפרק עוסק ברעיון הקדום והאנומלי של הוצאה חוץ-ביתית שמטרתה לאפשר בית נפשי.