על הדרך | שיחות עם טובי פולק

השיחה הזו התעכבה מעט (למרות שהייתה מחויבת המציאות), בערה על אש קטנה שנהפכה לזעם גדול עד כדי חוסר אונים כמעט. את הפרטים והעילות לכל מה שתואר לעיל כל מאזין וצופה יכול לנחש בעצמו, אבל היה חשוב למארח להביא מישהו חכם ויודע ומנוסה דיו, כזה שיוכל לווסת את הזעם והלהט. אז הפעם פרופ' אבי שגיא היה הקיר שאליו ועליו ובו הוטחו השאלות הקשות, שלא בטוח שיש להן מענה. למשל, השימוש בצבא ככלי להישרדות פוליטית, הרבה אחרי שמוצה השימוש הלגיטימי בו - קרי הגנה על אזרחי המדינה; הגבול הדק (או העבה להחריד) שבין פקודות מטומטמות והרות אסון, שלמרות הכל חובה לציית להן - לפקודות בלתי חוקיות בעליל שדגל שחור מתנוסס מעליהן, פקודות שחובה לסרב להן. למשל, ההפקרה הפושעת והנפשעת של החטופים האומללים וההתעללות המכוונות במשפחותיהם; הניסיונות הנואלים למסד את אי השוויון בכלל ואי השוויון בנטל השירות (והשכול) בפרט; למשל, על המשך המאמצים לבצע את ההפיכה המשטרית תוך כדי חיסול טוטאלי של כל שומרי הסף; למשל, השוד המגזרי הגדול; וכמה מילים גם על האיים המבודדים של הטוב, שלדעתו של שגיא עדיין קיימים בתוכנו הם אלה ש(אולי) ויוציאו אותנו מהמצור

אחרי קריירה עשירה בעיתונות הכלכלית (כתב ועורך בעיתון חדשות, העורך הכלכלי של מעריב) התמנה משה פרל למנכ"ל איגוד הבנקים. אחרי שסיים את הקדנציה הבנקאית שלו, חזר פרל לאהבתו הראשונה: כתיבה והוראה. כיום הוא מנהל מכון המחקר לבנקאות ותיווך פיננסי ע"ש ויקי וג'וזף ספרא, מרצה בפקולטה לניהול באוניברסיטת תל-אביב ובעיקר (מבחינתו) - סופר. בספרו השלישי שיצא לאור באחרונה, "מותה של האמת", סוקר פרל את גלגולי הפייק-ניוז לאורך הדורות ומגלה לנו שמעשה הרמייה הזה נמשך מאות וגם אלפי שנים. השיחה מדלגת בין ההיסטוריה העתיקה לימינו, החל מהתקופות הפרימיטיביות ביותר ועד לבינה המלאכותית של היום; ושוחחנו גם על העקרונות הבסיסיים ביותר של העיתונות כפי שהכרנו לאורך שנות העבודה שלנו בתחום ולאן שהיא התגלגלה בעידן ה"דמוקרטיה המוחלטת של המידע". מוזמנים לשיחה מרתקת שנערכה והוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

עוד לפני שנפתחה עונת 2024-25, רוב הפרשנים וסוכנויות ההימורים נתנו לאוקלהומה סיטי ת'אנדר את הסיכוי הגבוה ביותר להגיע לגמר הפלייאוף ה-נבא מהמערב. וזה אכן מה שקרה. לעומת זאת, במזרח הדיבור היה על האלופה היוצאת בוסטון סלטיקס וגם קליבלנד (שסיימה ראשונה את העונה הרגילה) הייתה די חזק בתמונה, אבל חולשה ופציעות הביאו לגמר את הניו-יורק ניקס (הלהיט הנחשק של התקשורת והמפורסמים באביב) ואת הסוס השחור של המזרח ואולי של הליגה כולה -  אינדיאנה פייסרס (שהגיעה לגמר המזרח גם בעונה שעברה והפסידה לאופה בוסטון). מאות מיליונים קיוו לגמר ראשון של ניו-יורק אחרי 25 שנה, אבל לאינדיאנה היו תוכניות אחרות. מוזמנים לשיחת סיכום הגמרים האזוריים וקידום גמר הפלייאוף עם ציפי שמילוביץ' וגבע קרא-עוז

בגיל 27 הספיק העיתונאי ינאל ג'בארין להשלים סדרה של תחנות, עיסוקים ותפקידים בהיקף שאצל רבים אחרים היה מספיק לחיים שלמים. סגן עורך וכתב בדמוקרט ט.וי, דובר ומנהל תוכן בערבית בקמפיין בחירות של רשימת "כולנו העיר יאפא-ת"א", מנהל פרויקט ייצוג האזרחים הערבים בתקשורת, כתב במסגרת כתב העת העין השביעית, ניהול הכשרת דוברות מקצועית לרשויות מקומיות וארגוני חברה אזרחית, כתב במסגרת מיזם "הארץ 21" ועוד משימות עיתונאיות וחברתיות. בשיחה בשיתוף אסתי סגל מספר ג'בארין על החיים בישראל כעיתונאי ערבי צעיר ובולט, על חברה ופוליטיקה, על התפקוד המקצועי בזמן המלחמה, על האלימות בחברה הערבית, על השאיפות האישיות והמקצועיות שלו ועוד. מוזמנים לשיחה מרתקת שנערכה והוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

יאיר גולן השתמש במילה "תחביב", מה אתם יודעים. אז יאללה - לגיליוטינה. בלי כתב אישום, בלי משפט, בלי עדי הגנה, בלי טיעונים לעונש. התופעה הזו פשוט מדהימה והיא התחילה עוד עם יצחק רבין (לפחות בזמן המודרני). הצד השמאלי-מרכזי של המפה הפוליטית לא מסוגל להתאחד מאחורי מנהיג נחוש אחד, וכשמתגלה כזה, הנחשים ממהרים להכיש אותו. וגם אם נניח בצד את המילה "תחביב" (לא כל אחד יודע למצוא בכל משפט את הביטוי שימצא חן בעיני כולם) - מה בסך הכל יאיר גולן אמר? שישראל מנהלת מסע הרג אכזרי, המוני, חסר עכבות, הרס חסר אבחנה והרעבה - מנוגד לחוק הבינלאומי ולאנושיות בסיסית – ובמקביל לא מציעה כל אלטרנטיבה. וזו אמירה מעודנת ואפילו חלבית בהשוואה לטירוף שמגיע משורות הממשלה והקואליציה. אבל עבור הצד שלנו הוא עבר את הגבול. אין לנו תקנה. מוזמנים למונולוג שהוקלט באולפן הרצאות מהכורסא

מהזווית שלה, כישראלית שהיגרה עם משפחתה לברלין לפני קצת פחות משנה, מרגישה קרן הבר את הלחץ הולך ומשתחרר, למרות שהיא מעורה לחלוטין במתרחש בישראל ברמה היומיומית. וזו תחושה שונה לגמרי. היא מודה שמדובר בתחושת שחרור מבורכת, למרות שכמו שכולנו יודעים: גם אם נצא מישראל, ישראל תישאר בתוכנו. וכמו כל מי שנוסע לתקופה, אפילו קצרה, גם המהגרים - החדשים והוותיקים - חווים תחושה אמביוולנטית בנוגע לאירועים כאן. מצד אחד, למי שנשאר לחיות כאן, גם אם קשה, אנחנו יודעים שזה מה שיש. אלה החיים שלנו. רוב הזמן אנחנו חיים בעין הסערה כשהכל מסביב סוער - בעוד שהישראלים שחיים מחוץ למקום הזה רואים את הטירוף כפי שהוא מתרחש באמת. ובנוגע לריפוי האפשרי, לשיקום בסוף הדרך, ניסינו להבין אם הלקח ההיסטורי של גרמניה וברלין עשוי להיות רלוונטי לישראל שמאבדת את עצמה לדעת. ובכן, לא בטוח שאפשר להשוות, לא ברור אם זה יהיה אפשרי

בשעות אלה מסתיים המסע הגדול של הנשיא טראמפ למדבריות ערב, וגם האורחת הקבועה של הפודקאסט, ציפי שמילוביץ', מתקשה להיזכר במחזות דוגמת אלה שהיינו עדים להם בשבוע האחרון. סעודיה, קטאר ואיחוד האמירויות קיבלו את פניו של מנהיג העולם החופשי (עדיין?) במחוות שספק אם נראו אי פעם. טראמפ מאדיר את השותפים הישנים-חדשים שלו, חותם על עסקאות בעשרות ומאות מיליארדים, נהנה ממחוות מופרכות בסגנון אלף לילה ולילה ובפועל מסמן את העולם החדש שלו: לא עוד אירופה או המערב בכלל, תשכחו מהדמוקרטיות הליברליות החופשיות והחילוניות - יחי המלכויות, הנסיכיות והאמירויות הרודניות ועתירות הכסף. וישראל? תודה ששאלתם; ישראל יוק. ושוחחנו גם על פלייאוף ה-נבא שמתקרב לשיאו, בצל הטרגדיה הספורטיבית של כוכב בוסטון סלטיקס ג'ייסון טייטום, שקרע את גיד האכילס וייעדר מהמגרשים לתקופה מאוד ארוכה

מרתק לצפות בתגובות ההמומות בישראל למעללי טראמפ ושינויי הכיוון שלו בכל הנוגע למזרח התיכון. מסתבר שכמו כל קודמיו, גם הוא איבד סבלנות לנתניהו בפרט ומאס בבעיות של ישראל בכלל. אין לו בעיה לשתף פעולה ולהישאר אדיש מול החלטות ממשלת נתניהו להמשך המלחמה לנצח והפקרת החטופים למותם, ובמקביל ובנפרד להמשיך במהלכים שלו לייסוד מזרח תיכון חדש - שישראל לא תהיה חלק ממנו. ועל הדרך עזה תישאר עזה, המשבר ההומניטרי יחריף וחלום הריביירה יישאר חלום. גבע קרא-עוז התייצב לשיחת צהרי שישי על פרשת קטארגייט, שגם אם חלקים ממנה חוקיים לכאורה, הסירחון מאיים לחנוק את כולנו. שוחחנו גם על הפוליטיקה המקומית, שהולכת ומתחממת לקראת נקודת רתיחה (בחירות?) שמי יודע מתי ואיך תגיע; על חוק הגיוס שלא יקרה ולא ישנה דבר ועל מלחמת הנצח והחיילים המתמעטים שיעמדו לרשותה. ובשביל שלא הכל יהיה שחור, גם קשקשנו קצת על פלייאוף ה-נבא הנפלא. מוזמנים להצטרף אלינו לעונג שבת

לפני יותר מארבעים שנה התגייסו כל מערכות המדינה להגן ולחלץ את השב"כ ממשבר קשה שאליו נקלע, בגלל התנהגות לוחמיו ובכיריו, בפרשת קו 300. לפני כמעט 30 שנה עבר השב"כ משבר קשה לא פחות, כשנכשל בהגנה על ראש הממשלה יצחק רבין וגם אז נעשו כל המאמצים להצילו ולשקמו. בימים אלה, בהיפוך מושלם, קמה המערכת הפוליטית והמדינית על השב"כ לכלותו. איתן בן דוד, מי שהיה בכיר בשב"כ, ראש האגף לאבטחת אישים, היועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל בפועל, ראש מוקד הביטחון באירופה וראש המטה ללוחמה בטרור, מנסה להסביר את מצבו המורכב של השב"כ היום, מצבו הבלתי אפשרי של ראש השב"כ היוצא (השיחה הוקלטה שעות ספורות לפני הודעתו של רונן בר על פרישתו הצפויה ב-15 ביוני), על התפקיד המורכב של היחידה לאבטחת אישים, על חובת הסודיות והדילמות האתיות של המאבטחים. ואגב, ראש השב"כ לא יעצור שום ראש ממשלה ולא יוציא אותו לנבצרות. זה לא תפקידו וזה לא יקרה. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

העוקבים המתמידים וחברי קבוצות הווסטאפ שמחוברים לבכיר המוסד בדימוס דוד מידן - מי שכיהן כראש אגף "תבל" במוסד והשלים בזמנו את עסקת שליט - מקבלים מדי כמה ימים טקסטים נוקבים בענייני היום, כמעט שירה זועמת. הוא מרבה לכתוב על ראש הממשלה ולא חוסך שבטו גם מרעייתו. השיחה איתו נעה בין הפקרת שארית החטופים על מזבח הישרדותו הפוליטית ובעצם האישית של ראש הממשלה; על השערורייה הבלתי נתפסת של החדירה לכאורה מצד גורמים עוינים לקודש הקודשים של לשכת ראש הממשלה בפרשת קטאר-גייט; על מצבו הבלתי אפשרי של ראש השב"כ המותקף (השיחה הוקלטה לפני שרונן בר הודיע על פרישתו הצפויה ב-15 ביוני) ועל נטישתו של בר בידי ראשי הארגונים האחרים(ובעיקר ראש המוסד) מול המתקפות שהוא סופג 24 שעות ביממה. ולמרות הכל, מידן אופטימי בנוגע לשיקום. זה ייקח הרבה יותר זמן מששיער עד לפני שנה שנתיים, אבל זה בכל זאת יקרה