על הדרך | שיחות עם טובי פולק

מרתק לצפות בתגובות ההמומות בישראל למעללי טראמפ ושינויי הכיוון שלו בכל הנוגע למזרח התיכון. מסתבר שכמו כל קודמיו, גם הוא איבד סבלנות לנתניהו בפרט ומאס בבעיות של ישראל בכלל. אין לו בעיה לשתף פעולה ולהישאר אדיש מול החלטות ממשלת נתניהו להמשך המלחמה לנצח והפקרת החטופים למותם, ובמקביל ובנפרד להמשיך במהלכים שלו לייסוד מזרח תיכון חדש - שישראל לא תהיה חלק ממנו. ועל הדרך עזה תישאר עזה, המשבר ההומניטרי יחריף וחלום הריביירה יישאר חלום. גבע קרא-עוז התייצב לשיחת צהרי שישי על פרשת קטארגייט, שגם אם חלקים ממנה חוקיים לכאורה, הסירחון מאיים לחנוק את כולנו. שוחחנו גם על הפוליטיקה המקומית, שהולכת ומתחממת לקראת נקודת רתיחה (בחירות?) שמי יודע מתי ואיך תגיע; על חוק הגיוס שלא יקרה ולא ישנה דבר ועל מלחמת הנצח והחיילים המתמעטים שיעמדו לרשותה. ובשביל שלא הכל יהיה שחור, גם קשקשנו קצת על פלייאוף ה-נבא הנפלא. מוזמנים להצטרף אלינו לעונג שבת

לפני יותר מארבעים שנה התגייסו כל מערכות המדינה להגן ולחלץ את השב"כ ממשבר קשה שאליו נקלע, בגלל התנהגות לוחמיו ובכיריו, בפרשת קו 300. לפני כמעט 30 שנה עבר השב"כ משבר קשה לא פחות, כשנכשל בהגנה על ראש הממשלה יצחק רבין וגם אז נעשו כל המאמצים להצילו ולשקמו. בימים אלה, בהיפוך מושלם, קמה המערכת הפוליטית והמדינית על השב"כ לכלותו. איתן בן דוד, מי שהיה בכיר בשב"כ, ראש האגף לאבטחת אישים, היועץ לביטחון לאומי וראש המל"ל בפועל, ראש מוקד הביטחון באירופה וראש המטה ללוחמה בטרור, מנסה להסביר את מצבו המורכב של השב"כ היום, מצבו הבלתי אפשרי של ראש השב"כ היוצא (השיחה הוקלטה שעות ספורות לפני הודעתו של רונן בר על פרישתו הצפויה ב-15 ביוני), על התפקיד המורכב של היחידה לאבטחת אישים, על חובת הסודיות והדילמות האתיות של המאבטחים. ואגב, ראש השב"כ לא יעצור שום ראש ממשלה ולא יוציא אותו לנבצרות. זה לא תפקידו וזה לא יקרה. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא

העוקבים המתמידים וחברי קבוצות הווסטאפ שמחוברים לבכיר המוסד בדימוס דוד מידן - מי שכיהן כראש אגף "תבל" במוסד והשלים בזמנו את עסקת שליט - מקבלים מדי כמה ימים טקסטים נוקבים בענייני היום, כמעט שירה זועמת. הוא מרבה לכתוב על ראש הממשלה ולא חוסך שבטו גם מרעייתו. השיחה איתו נעה בין הפקרת שארית החטופים על מזבח הישרדותו הפוליטית ובעצם האישית של ראש הממשלה; על השערורייה הבלתי נתפסת של החדירה לכאורה מצד גורמים עוינים לקודש הקודשים של לשכת ראש הממשלה בפרשת קטאר-גייט; על מצבו הבלתי אפשרי של ראש השב"כ המותקף (השיחה הוקלטה לפני שרונן בר הודיע על פרישתו הצפויה ב-15 ביוני) ועל נטישתו של בר בידי ראשי הארגונים האחרים(ובעיקר ראש המוסד) מול המתקפות שהוא סופג 24 שעות ביממה. ולמרות הכל, מידן אופטימי בנוגע לשיקום. זה ייקח הרבה יותר זמן מששיער עד לפני שנה שנתיים, אבל זה בכל זאת יקרה

מיד אחרי סיום מלחמת העולם השנייה פרסמו הרבנים הראשיים אז (הרבנים עוזיאל והרצוג) מאמרים שעיקרם "לא עוד": לא יישא גוי אל גוי חרב ולא תהא עוד מלחמה... והניצחון הוא גם של הצדק והמוס וחירות האדם ברוח נביאי ישראל". ובכן, מסתבר שהמציאות הייתה מעט שונה. אולי תם עידן המלחמות הגדולות, אבל המלחמות עדיין איתנו ומתחוללות על פני כל הגלובוס כמעט. בימים אלה, 80 שנה אחרי שהסתיימה המלחמה שהייתה אמורה להיות הגדולה האחרונה, כתב ההיסטוריון וחוקר גרמניה פרופ' משה צימרמן, חבר ארגון יוצאי מרכז אירופה, מאמר שכותרתו: 80 שנה למלחמת העולם השנייה - מה הלקח של מדינת ישראל? שוחחנו על התהליכים שהובילו למלחמת העולם השנייה, על השאיפה הגרמנית להשמדת העם היהודי והמדינה היהודית שקמה בעקבות המלחמה ההיא, הלקחים מאותם ימים אפלים, הדומה והשונה בין אז (השואה) להיום (הטבח שביצע ארגון החמאס והתגובה הבלתי מרוסנת של מדינת ישראל), על לאומיות, לאומנות וגזענות. וכמו שסיכם פרופ' צימרמן את מאמרו: "ישראל נהפכה להיות מדינה שבה האמירה 'לנצח תאכל חרב' היא התורה הרשמית... עד כדי כך שניתן לומר שזאת התורה היוצאת מציון לעולם כולו, שכנראה התעייף מן השלום. האם זה הלקח הראוי כשאנחנו מציינים גם 80 שנה לשחרור אושוויץ?" מוזמנים לשיחה שמחברת את ההיסטוריה לאקטואליה

שנה וחצי אחרי אותו 7 באוקטובר, ושיחה אחרי שיחה כאן בפודקאסט ובכלל עוסקות באותם הדברים ואומרות פחות או יותר אותו דבר. אז לרגל מכתבי הטייסים וכל אלה שבאו בעקבותיו, דילמת המלחמה הפוליטית, הפקרת מעט החטופים שאולי נותרו בחיים וההשתוללות של הממשלה והצבא - חזרתי לפרופ' אבי שגיא. הוא משוכנע שמפקד חיל האוויר והרמטכ"ל ביצעו שגיאה גסה כשהתגוללו על חותמי המכתבים; מסמן את יוצאי אותה ציונות דתית של פעם כמי שמובילים אותנו למחוזות משיחיים של נקמה; מזכיר את ספיחי ותוצאות  הכיבוש שהביא לדה-הומניזציה של מיליוני בני אדם חסרי הגנה, בלתי מעורבים וגם חפים מפשע; ודיברנו גם על  החרבת הבסיס הרעיוני והמעשי שעליו קמה מדינת ישראל ומה שהיא אולי הייתה עד לששת הימים בכלל ומאז ה-7 באוקטובר בפרט. שלטון סף-דיקטטורי מוביל את כולנו לתהום ולשותפים בכוח בביצוע פשעי מלחמה

ככל שתענוג לצפות בקבוצות האיכותיות של הליגה, אלה שמביניהן ייצאו השתיים לגמר ותוכתר האלופה החדשה - עדיין השמחה לאיד היא הדלק של כולנו. אז החלק הראשון בשיחה עם ציפי שמילוביץ' לסיכום העונה הרגילה של ה-נבא ולקראת סדרות הפלייאוף, הוקדש לכישלונות המחפירים של העונה, בעיקר פניקס ופילדלפיה. ודיברנו קצת גם על הקבוצות שלפחות במחצית ממשחקי העונה ניסו בעיקר להפסיד ולשפר את סיכוייהן לקראת הדראפט האיכותי הצפוי. אבל מה שבאמת חשוב זה הפלייאוף שייצא לדרך במוצ"ש, אז נגענו בכל הסדרות הצפויות בסיבוב הראשון של העונה העיקרית: מי נגד מי, מה הכי צפוי ומי עשויות להפתיע וגם על הקבוצות שאין שום דבר לנבא מי מהן תמשיך הלאה. מוזמנים לשעה קלה ודי ארוכה של האסקפיזם המוחלט

כששאלתי את עו"ד שחר בן-מאיר האם קיים סיכון שנגלוש למשבר חוקתי, הוא כמעט גיחך: "סיכון למשבר חוקתי? אנחנו מזמן עמוק במשבר חוקתי...". הוא לא הופתע מהמהומה שחוללה ח"כ גוטליב באולם המשפט ומזכיר לכולנו שהיא בסך הכל חברה די זוטרה בארגון פשע שהוא היום הליכוד, הקואליציה והממשלה. כך בפירוש. יחסם של בנימין נתניהו ויריב לוין למערכת המשפט הוא הפרת אמונים לכל דבר ובזמנים מתוקנים הם היו עומדים לדין. הוא מסכים שמשפט האלפים של נתניהו נהפך לקרקס, לפארסה מוחלטת, ולדעתו השופטים איבדו את הרסן כבר בתחילת הדרך, כשהסכימו לכך שהנאשם לא יהיה נוכח בכל הדיונים ואפילו לא בחלק מהם. אבל אחרי הכל, הוא מזכיר לכולנו שמערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט לא יהיו הפתרון שלנו. המפתח הוא בידינו, המון האזרחים. כולנו. ואנחנו חייבים לעשות הכל בשביל להציל את עצמנו. וקודם כל, כמובן, את מעט החטופים שהופקרו לגורלם בעזה

קשה להיזכר בסיטואציה שבה ראש ממשלת ישראל נקרא באופן בהול וחסר תקדים לפגישה עם נשיא ארה"ב בזמן שהוא שוהה בביקור רשמי באירופה, אבל הביטויים "מוזר" ו"מפתיע" מתגמדים כשמדובר בדונלד טראמפ. נדב תמיר מכיר היטב את הפוליטיקה של וושינגטון ומודה שגם הוא לא לגמרי הבין את האירוע. רבים סברו שטראמפ נזקק לביקור רשמי של ראש מדינה ידידותית בשביל להרגיע מעט את בהלת המכסים שהקריסה את הבורסות בעולם, אבל הנושא הזה כמעט שלא עלה. מה שכן עלה, זו הבשורה של טראמפ על פתיחת שיחות ישירות מול איראן - הודעה שניכר היה בנתניהו ששמע עליה לראשונה יחד עם שאר העולם. וזה ניכר בפניו הנדהמות. טראמפ גם הפליג בשבחו של ארדואן, הזכיר בקצרה את רצונו בסיום המלחמה בעזה והזכיר בחטף את החטופים, כמו לצאת ידי חובה. תמיר ממליץ לשים לב לפסגת המנהיגים הצפויה בריאד במהלך החודשיים הקרובים, כי היוזמה הסעודית לא תבשיל לפני שהמלחמה בעזה תגיע לסיומה

זו לא הייתה שיחה קלה ולא פשוטה, וציפי שמילוביץ' ואני ידענו שכך היא תהיה. התחלנו נמוך (המצב בארה"ב, מעללי טראמפ, המצב אצלנו, מעללי נתניהו) ואז צללנו עמוק אל מחוזות הזיכרון, הנוסטלגיה, הגעגוע והעצב. התכנסנו לדבר על התופעה הייחודית ששנינו מאוהבים בה: להקת כוורת. העילה, התירוץ אם תרצו, הייתה סדרה נפלאה שערך יואב קוטנר ושודרה בכאן 11, אבל לא באמת היינו צריכים את קוטנר הנהדר בשביל לשפוך את מה שיושב לשנינו על הלב. כי כוורת, במידה שלא תיאמן, היא הפער הנורא בין מה שהיינו רוצים להיות למה שנהיה מאיתנו; בין הישראל שחשבנו שאנחנו לישראל שאליה נקלענו; בין מה שהיינו (אולי) לרגע קצר וגילינו שהרגע כבר חלף. אז קחו אוויר. ולסיום, סוכרייה מפתיעה לעוקבים המתמידים של הפודקאסט: השיר "שקט" בביצוע מחודש של להקת הבית סיילנט ריגרשן

אחרי שעסקה במשך בייעוץ אסטרטגי והשתתפה בניהול משאים ומתנים מדיניים ואחרים, החליטה ליאן פולק-דוד - עם שותפים נוספים - לאגד את מיטב הגופים שעוסקים בביטחון המדינה, ביוזמות המדיניות וברעיונות השונים לפתרון הסכסוך, תחת ארגון הגג "הקואליציה לביטחון אזורי". תוכנית "מגן אברהם" של הקואליציה לביטחון אזורי היא יוזמה מדינית-ביטחונית ישראלית חדשה, שממנפת את ההזדמנות האזורית המונחת לפתחה של ישראל וביצור בטחונה לשנים קדימה. בשיחה עם פולק-דוד היא סוקרת את המצב המדיני והביטחוני הנוכחי, נוגעת בשורת הכשלים שמלווים אותנו היום וגם קובעת שאין סיכוי ריאלי להתקדם לפתרון כלשהו כל זמן שהממשלה הנוכחית מכהנת. וכנהוג בפלטפורמה, היא אופטימית שזה אפשרי וגם יקרה כי העולם לא יחכה. מוזמנים לשיחה שהוקלטה באולפן הרצאות מהכורסא