ואם פרידה- גירושים מנקודת מבט אופטימית

לדבר עם רביד מנשה הרגיש לי קצת כמו לדבר עם עצמי. השיחה שלנו נעה בין חוזק ועוצמה נשית לבין פגיעות וכאב. כשערכתי את הפרק צחקתי הרבה וגם דמעתי. רביד ואני דיברנו על אומץ, על סטיגמות חברתיות, על שיחות של אמא בכלל ואמא גרושה בפרט עם ילדים בגיל ההתבגרות. דיברנו על ההזדמנות שיש בפרידה לעשות שינוי בראייה שלנו את עצמנו ובהשמעת הקול שלנו מול העולם. דיברנו גם על זוגיות עם אישה חזקה, וגם קצת על סקס. השיחה הזאת הזכירה לי כמה לצד סימני הגיל, שמבאסים לא פעם, זה כל כך כיף להיות אישה בוגרת, עם הרבה ניסיון חיים, בטחון, קבלה עצמית, ויכולת להשתנות ולבחור לעשות את מה שטוב לי ושנכון עבורי.

בן הזוג לשעבר של איילת הוא צ'כי. אחרי נדודים משותפים בעולם הם בחרו להשתקע בארץ ולהקים כאן את ביתם. כשהם נפרדו, הוא נשאר כאן ליד ילדיו. בארץ שהתרבות בה אינה תרבותו, שהשפה בה אינה שפת אימו, שאין לו בה משפחה מורחבת וחברי ילדות. איילת ואני דיברנו על האחריות שלה כלפיו, ועל הגבולות של האחריות הזאת. דיברנו גם על האימהות שלה שהשתנתה אחרי הפרידה, ועל התפיסה הכל כך שגויה שעל פיה בוחרים אנשים להשאר יחד "בשביל הילדים", ומעמיסים על הכתפיים שלהם אחריות כבדה. בכלל אחריות היא תמה שעלתה לא מעט בשיחה שלנו. בתחילת השיחה בשלב בו כל האורחות שלי מספרות על זכרון מהזוגיות של ההורים שלהם, סיפרה לראשונה איילת על זוגיות טובה ממש שראתה בילדותה. זה ציער אותי שזו הפעם הראשונה שסיפור הפתיחה ממש חיובי. ציער אותי שרוב המרואיינות שלי ראו זוגיות לא טובה בילדותם. ציער אותי שדור ההורים שלנו (בהכללה) לא עשה בחירות שהטיבו עימם. זה גם קשור לאחריות. אחריות עצמית

נדב כפיר לא מחבב קלישאות. בשיחה שלנו הבנו שיש בהן הרבה אמת. כדאי לשחרר ולפנות מקום כדי שיכנס משהו טוב, אי אפשר לקצר תהליכים, ככל שיורים לכל עבר על פי חוק המספרים הגדולים יש סיכוי גבוה יותר למצוא בת/ן זוג. אם כבר לבד, אז שיהיה בכיף ובתנועה. היו עוד כמה קלישאות שליוו את השיחה שלנו.. לאחר הגירושים הוא היה לבד הרבה שנים. הוא ובתו היחידה, שנוכחותה בחייו השפיעה מאוד על הצעדים שנקט ועל הבחירות שעשה. כשכבר כמעט התייאש לגמרי, קרה מה שחלם עליו, ובדרך שהוא הכי פחות מאמין בה. זה סיפור על תהליך של התפתחות ושחרור ולמידה וגמישות. זה סיפור עם סוף טוב.

לחוות בגידה זו אחת חוויות הקשות שיכולות להיות. נשים וגברים שמבינים שבגדו בהם, חווים תחושות קשות של אובדן אמון באנשים, של בושה, של כעס, של נקמנות, של עלבון צורב, ועוד מגוון רגשות. זה משהו שקשה ואולי אפילו בלתי אפשרי להתגבר עליו. גיליה רפאלי חוותה בגידה והתגברה עליה. היא משתפת באומץ במהלך הסיפור, ברגשות שצפו בעקבותיו, ומספרת גם איך התגברה. חוץ מזה היא גם עקורה מביתה בגבול הצפון למעלה משנה. גם לזה הרגשתי צורך לתת מקום. ~~ אשמח שתשתפו את הפרק הזה כדי שעוד נשים וגברים יוכלו להתרם ממנו. לינק לקבוצת ווצאפ שקטה בה אני מעדכנת בכל פעם שעולה פרק https://chat.whatsapp.com/E2yjyp9ZT16JcPNAmrrZlO

טלי לא תגיד על עצמה שיש לה יכולות לזמן לעצמה אירועי חיים, אבל בין השורות של כל השיחה שלנו זה ברור שהיא כיוונה ויצרה את סיפור חייה הלא שגרתי. הגרוש שלה, האבא של ביתה חי באירלנד. זה רחוק וצריך לגשר על מרחק רב ועל פערים. היא עושה את זה באופן מרשים מאוד. למרות שיש אבא בתמונה, טלי מתפקדת ביום ביום כאמא חד הורית וגם על זה דיברנו. (התנצלות קטנה: הפרק הוקלט בתחילת דרכו של הפודקאסט ואיכות הסאונד עוד לא הכי טובה. מקווה שהשיחה המעניינת תסיח את תשומת לבכם)

פרק 10 הוא נקודת ציון שמתאימה לפרק בונוס עם הרן, הבן שלי. חיים שלי בלב. הוא אומנם לא גרוש, אבל הוא חווה גירושים ויש לו הרבה מה להגיד. הוא אומנם רק בן 20, אבל הוא כל כך נבון וכל כך מבין בחיים האלה. היה לי ברור שאקליט שיחה איתו (ואגלה בסוד שלמעט תוספת היא הוקלט מזמן). נקודת המבט שלו מעניינת, רגישה ואינטיליגנטית. כדאי לשמוע אותה. זה פרק כל כך חמוד לדעתי. יש סיכוי שתתאהבו.

פרק 10 הוא נקודת ציון שמתאימה לפרק בונוס עם הרן, הבן שלי. חיים שלי בלב. הוא אומנם לא גרוש, אבל הוא חווה גירושים ויש לו הרבה מה להגיד. הוא אומנם רק בן 20, אבל הוא כל כך נבון וכל כך מבין בחיים האלה. היה לי ברור שאקליט שיחה איתו (ואגלה בסוד שלמעט תוספת היא הוקלט מזמן). נקודת המבט שלו מעניינת, רגישה ואינטיליגנטית. כדאי לשמוע אותה. זה פרק כל כך חמוד לדעתי. יש סיכוי שתתאהבו.

סיפור הגירושים של אורית מפציר הוא סיפור פרידה ממושך וקשוח שהסתיים ממש לאחרונה בסוף אופטימי שיכול לתת תקווה לנשים ולגברים שנמצאים/ות כעת במצב דומה. אולי אפילו בתחושה של יאוש. מאז שהקלטתי את הפרק איתה אני שואלת את עצמי למה קשה לי איתו. אני חושבת שזה מכיוון שיש בו משהו מאוד ענייני ושמור רגשית. אולי זה מכיוון שאורית עוד קרובה לחוויות הלא פשוטות שחוותה, ועוד מתמודדת איתן, ולמרות שלא הביעה הרבה רגש, שמעתי את הכאב שלה היטב בין המילים. אורית היא אישה אנרגטית בטירוף. היא רקדנית בטן מקצועית. היא אש. עם זאת יש לי תחושה שהפרידה שעברה ציננה והשקיטה בה משהו. מאוד מסקרן אותי לפגוש אותה בעוד שנתיים שלוש ולראות מה קרה לה בחלוף הזמן ועם ההתרחקות מהגירושים.

אביטל היא אישה מאוד חזקה וגם מאוד עדינה. זה בא לידי ביטוי בשיחה שלנו, באופן שמאוד ריגש אותי. הזוגיות שלה היתה עם גבר גרוש שכבר היו לו שלושה ילדים, וגם כיום אחריה יש לו עוד אישה ומשפחה. יחד כולם מייצרים משפחה אחת גדולה מורכבת ומעניינת, שנותנת תקווה, שגם סיפורים שבהם משברי אמון קשים, יכולים להסתיים בסוף טוב. אביטל חוותה שתי פרידות במקביל, מבן הזוג שלה ומאמא שלה שנפטרה באותה תקופה. בפרק היא מספרת איך גם לאחר מותה, אמא שלה נתנה לה גב בתהליך הפרידה. זו שיחה שיש בה כנות, הבעת חולשה וכאב. זה אמיץ ולא פשוט, ואני מעריכה את זה מאוד.

אני חד משמעית נגד גירושים, אבל אני יותר נגד להישאר יחד כשלא טוב. הפרק עם עינת חיימוביץ' הוא פרק חשוב מאוד לשתי קבוצות עיקריות של נשים וגברים: לאלו שיודעים עמוק בלב שהם צריכים לפרק את החבילה ועוד לא עשו את זה, ולאלה שכבר בתוך התהליך וליבם סוער. עינת הוציאה לאחרונה את הספר המצוין "מותרת לי- נשים במסע הפרידה והגירושין". בשיחה שלנו היא פירטה את שלבי הפרידה כפי שהיא רואה אותם ושיתפה בחוויות שלה משלבי תהליך הפרידה האישי שלה. היא משיימת ומנרמלת ונותנת לגיטימציה לכל שלב בתהליך שנראה אצל כל אחת ואחד שונה בתכלית, וזה בעיקר עושה סדר בראש, וסדר בראש זה טוב. הקשיבו לה.