מח עליון - שיחות על שמונה פרקים לרמב״ם

המשכנו את הפרק השביעי שמדבר על הנבואה, ואחרי שבפעם הקודמת עשינו היכרות כללית עם שיטת הרמב״ם בנבואה, ועל כך שזו בעצם תכונה טבעית שעל האדם לעמול ולפתח אותה.______________________ובפרק שלנו היום העמקנו בזה, וראינו איך הרמב״ם מתאר נביאים שונים וחסרונות שלהם, מידות שלא היו מתוקנות, גם כראיה לכך שזה אפשרי, שאפשר להיות נביא גם עם מידות לא מתוקנות, אבל גם, וזה המשך דבריו שם, כראיה לכך שהוא צודק והנבואה היא אכן ענין טבעי.______________________ראינו למשל את יעקב שעצוב על היעדרותו של יוסף - ועל כל שניטלה ממנו הנבואה באותו זמן, אם הנבואה היא ענין מיסטי - מה אשם יעקב? וכי יש לו ברירה? הוא יכול לא להיות אבל על בנו?אבל אם הנבואה היא ענין טבעי, אז זה מובן מאוד, זה לא עונש, אלא פשוט כשיעקב עצוב הוא לא באמת יכול להתרכז בנבואה, הנבואה דורשת שימוש מוגבר בכח המדמה והשכלי, וזה פשוט לא משהו שאפשר לעשות כשאתה בדיכאון.______________________המשכנו שם לדבר על נבואת ארץ ישראל ואם הנבואה היא טבעית, אז למה לא מתנבאים בחוץ לארץ.ראינו את דברי הרב קוק על כח הדמיון שהוא נקי בארץ ועכור בחו״ל, והסברנו שזה משתי סיבות.האחת, כי בארץ ישראל גם העיסוק בחומר מכוון על המטרה העליונה, כי כולו כלי בשביל עם ישראל.והשניה, כי כאשר אדם לא עסוק בהישרדות אישית הראש שלו פנוי יותר לעסוק במושכלות.______________________דיברנו גם על נבואת הגויים, שלפי הרמב״ם באמת אין כל מניעה שגוי יתנבא, כפי שהוא כותב מפורש באגרת תימן.והבאנו גם את דברי התנא דבי אליהו בנושא.______________________קינחנו בשאלה למה אריסטו לא היה נביא, אבל בשביל זה כבר תצטרכו לשמוע את הפרק :)כתמיד נשמח לתגובות

התחלנו את הפרק השביעי בשמונה פרקים, מריחים כבר את הסוף. הפרק הזה כמו הפרק שלפניו וזה שיבוא אחריו, הם פרקים שכבר לא עוסקים באופן ישיר בתיקון המידות, אלא בנושאים משלימים.הפרק הקודם עסק בשאלת מי עדיף המתגבר על יצרו או המעולה, הפרק הבא יעסוק בנושא הבחירה החופשית, והפרק שלנו עוסק בנושא הנבואה.למען האמת, הפרק הזה עוסק יותר בהקשר שבין הנבואה לתיקון המידות, ופחות בנבואה עצמה.____________________________אז כדרכנו בקודש פתחנו בהקדמה, הבאנו מדברי הרמב״ם בהלכות ובמורה, כדי להכיר טוב יותר את תורת הנבואה של הרמב״ם.זה אמנם על רגל אחת, ויש הרבה מה להרחיב, אבל בכל זאת הבאנו תמצית שתסייע להבנת הפרק שלנו.____________________________דיברנו על כך שאצל הרמב״ם הנבואה היא תפיסה שכלית, הבנה גבוהה יותר במושכלות.הסברנו קצת על השכלים הנבדלים, ועל כך שאנחנו משכילים את התובנות שיש ב״שכל הפועל״ שבהלכות הרמב״ם מכנה אותו ״אישים״._____________________________דיברנו גם על הנביא עצמו, הבאנו את דבריו של פרופסור משה הלברטל, שמסביר שאצל הרמב״ם הנביא הוא שילוב של החכם והמנהיג, משהו כמו המלך הפילוסוף של אפלטון.האדם שיודע גם להבין וגם להסביר. גם לצפות למרחוק ולהבין מה צריך לעשות, וגם לדמות את זה בצורה בהירה לעם - כדי שאכן יקשיבו לו.___________________________התחלנו את הפרק בהבהרת ענין המחיצות, שאלו בעצם המונעים הטבעיים - כמו מידות שכליות לא מספיק טובות, או מידות נפשיות לא מתוקנות - שמונעים את ההבנה הבהירה מן האדם.והסברנו גם את ההבדל שבין המחיצות - אצל הפילוסופים - והקליפות אצל המקובלים.___________________________שאצל המקובלים אלוקים נמצא בפנימיות של כל דבר בעולם, ולכן אנחנו צריכים לקלף את הקליפות של דבר, כדי לחשוף את התוכן הפנימי האלוקי שלו.לעומת זאת אצל הפילוסופים (לא רק רמב״ם), אלוקים הוא חיצוני לעולם, ואנחנו צריכים לטפס כדי להגיע אליו, והסרת המחיצות זה הסרת המונעים החומריים שמונעים מאיתנו לראות את השם בבירור._________________________כתמיד נשמח לתגובות ולשיתופים

הפעם למדנו את הפרק השישי בטייק אחד :)בפרק הזה הרמב״ם מדבר על ההבדל בין ״המעולה״ ל״מושל ביצרו״, כלומר זו לפחות הכותרת, אבל למעשה הרמב״ם לא מדבר על שני אנשים שונים, אלא על התנהגות שונה שצריכה להיות לכל אדם, ביחס למצוות שונות._______________________הפרק נפתח בשאלה מי עדיף? אדם שיש לו תאוות אבל הוא מתגבר עליהן? או שאולי אדם שאין לו בכלל תאוות והוא נמשך רק אל הטוב?_______________________הרמב״ם מביא שנראה לכאורה שיש מחלוקת בענין הזה בין הפילוסופים שמעדיפים את ״המעולה״, כלומר מי שכבר תיקן את כל כוחות נפשו וכבר אין לו תאוות בכלל.לבין חז״ל שנראה שהעריכו דווקא את מי שמתגבר על יצרו, ויותר מזה גם אמרו שאדם לא צריך לבטל את התאווה לעבירות, ועוד יותר מזה שהם אמרו שמי שגדול מחברו - יצרו גדול ממנו.________________________כדי להבין את תשובת הרמב״ם הבאנו שתי הקדמות, האחת בהבדל שיצר רס״ג בין המצוות השכליות - כלומר שההיגיון מחייב אותן, לבין המצוות השמעיות - כלומר שההיגיון לא מחייב אותן ונועדו להשליט משמעת.בנוסף דיברנו גם על יצר הרע במשנת חז״ל והראנו שכשחז״ל אומרים יצר הרע, הם מתכוונים ליצר החיים.________________________על בסיס זה למדנו את תשובת הרמב״ם שבעצם אין בכלל סתירה בין חז״ל לפילוסופים.את המצוות השכליות צריכים לקיים מתוך תיקון הנפש, מתוך שליטה של החלק השכלי על הנפש, ולכן כל עוד יש לי תאווה לכעס, גם אם אני לא כועס הנפש שלי עדיין לא מתוקנת - וזה רע.אבל את המצוות השמעיות, אין להן ענין לתיקון הנפש, וכי הנפש חברה אם אדם רוצה צ׳יזבורגר? לא.ואדרבה, יש ענין להמשיך להימשך, כדי לתרגל את שריר הציות.____________________נשמח כרגיל לתגובות ושיתופים, ומה אתם אומרים? גם לכם בא צ׳יזבורגר?

אז השבוע המשכנו וסיימנו את הפרק החמישי מהשמונה פרקים, הפרק שעניינו הכוונה והתכלית במעשי האדם._________________בתחילת השיעור עסקנו בנושא המותרות והמותגים, וראינו שהרמב״ם אומר שאדם שמכוון את כל פעולותיו רק לפי השאלה אם זה אכן תורם למטרה או לא, יוריד מעליו הרבה מהחשבונות שבני אדם רגילים אליהם, כמו ללבוש בגדי זהב או לעשות שיפוץ בחצי מיליון שקל._________________אבל גם ראינו שזה לא אומר שזה בהכרח דבר רע, הכל תלוי בהקשר ובכוונה. כי אם האדם עושה את זה כדי לרענן את עצמו, כדי שהוא יוכל לרפא את הנפש, כי אי אפשר תמיד לעסוק רק במושכלות, זה בלתי אפשרי, הנפש חייבת לנוח.ולכן אם זו המטרה, אז לא רק שזו לא פעולה סתמית, אלא היא פעולה טובה - כי היא מכוונת אותנו אל המטרה.___________________בחלק האחרון של השיעור צללנו לנושא המרתק של עבירה לשמה.מה זה בעצם אומר?האם המוסר וההלכה יכולים לסתור זה את זה? ומה עושים במקרה שכן?הבאנו את דברי פרופסור לייבוביץ׳ שהניח כדבר פשוט שאי אפשר לחרוג מההלכה, במיוחד לא בשל ענייני מוסר, המוסר הוא לא ענין לאדם דתי, לאדם דתי חשוב רק הציות לאל.חלקנו על דבריו והבאנו ראיות מכמה מקורות שונים.והסברנו את דברי הרמב״ם כך שגם המוסר הטבעי, גם הוא חלק מהבריאה, וכמו שיש עלינו חובה ללמוד פיזיקה ואסטרונומיה, כחלק מהלימוד של האל - כך עלינו להעמיק לראות את כוונת השם גם במוסר האנושי - הטבעי.________________נשמח לשמוע מה אתם חושבים?

לינק לאתר להורדת הPDFhttps://ko-fi.com/orelzion_________________________אז המשכנו את הפרק החמישי של “שמונה פרקים”, ובו הרמב”ם מתחיל לגעת בנושא המרתק של החכמות השונות ותפקידן בדרך של האדם אל התכלית._________________________בשיעור הקודם דיברנו על כך שהאדם צריך לכוון את כל מעשיו לתכלית העליונה, ועכשיו הרמב”ם מסביר איך זה עובד גם בלימוד החכמה.אז קודם כל – לא כל חכמה שווה.הרמב”ם מחלק בין חכמות שמובילות את האדם אל התכלית לבין כאלה שאין להן קשר ישיר לכך. יש חכמות שהן הדרך הישירה לידיעת האמת, כמו הפיזיקה (מעשה בראשית) והמטאפיזיקה (מעשה מרכבה), ואותן צריך ללמוד כדי להגיע לתכלית._________________________ויש חכמות שהן רק כלי עזר – כמו מתמטיקה ולוגיקה – הן אולי לא מובילות ישירות אל התכלית, אבל הן הכרחיות כדי להכשיר את האדם להבין מה נכון ומה שגוי, להבחין בין טענות מבוססות לבין דמיונות חסרי יסוד._________________________אז מה הדרך הנכונה?האדם צריך לבנות את עצמו נכון. למשל בלימוד התורה – קודם כל צריך למלא את הראש ב”לחם ובשר”, כלומר לדעת את האיסורים והמצוות, ואז אפשר להתקדם הלאה ללימוד מעמיק יותר כמו מעשה בראשית ומעשה מרכבה. הסיבה שכל כך חשוב לא לוותר על לימוד ההלכה, היא כדי שאדם לא ״יאבד את הצפון״, אתה חייב להישאר מחובר לקרקע.כי התכלית היא לא עצם הלימוד אלא החכמה שמובילה לדעת האלוקים – ולכן גם מי שלומד המון, אבל לא שם את זה בתור המטרה שלו, יכול להישאר תקוע בלי להתקדם באמת._________________________ולמה זה חשוב?כי כמו שראינו בפרקים הקודמים, האדם הוא יצור עם שכל – ואם הוא לא משתמש בו כדי לדעת את האמת אלא רק למטרות אמצעיות (כמו פרנסה או אפילו שמירה על הבריאות), אז הוא מפספס את העניין המרכזי של החיים._________________________כרגיל, נשמח לשמוע תגובות והארות, שיתופים ולייקים יתקבלו בברכה! :)

לינק לאתר ולהורדת הPDFhttps://ko-fi.com/androidoss______________________סיימנו בעז״ה את הפרק הרביעי והתחלנו את החמישי.קצת קשה לי לכתוב על הפרק היום ככה ברגיל, בהיוודע הבשורות הקשות והנוראיות על משפחת ביבס, על אריאל וכפיר הי״ד, ועל המשחק האכזרי של חמאס עם גופתה של שירי.שיהיו הדברים לעילוי נשמתם ולהצלחתם.______________________בפרק הזה דיברנו על מטרות על, כאשר הרמב״ם קובע שמטרת העל של האדם היא ידיעת השם.ראינו כמה מטרות על שנוסחו על ידי פילוסופים שונים, מההנאה המתונה של אפיקורוס, לקבלה וההסתפקות של הסטואיקנים, ואת דרך האמצע של אריסטו.ראינו למה הרמב״ם סבור שזו מטרת העל, וגם דיברנו על החשיבות של מטרות על כדי לנווט את ההחלטות בחיים._______________________דיברנו כאן על איך מגיעים לידיעת האל, ומה זה בכלל אומר.כדרכנו למדנו מתוך הרמב״ם במשנה תורה ומתוך מורה הנבוכים, כדי לעשות סדר במונחים כמו ידיעת האל, תורת התארים השליליים ועוד._______________________את הפרק חתמנו באופן בו הרמב״ם ממליץ לכוון את מעשינו בעקבות מטרת העל, ולמה זה חשוב והבאנו דוגמאות._______________________נשמח כתמיד לתגובות ושיתופים ושהשם יאמר לצרותינו די!

לינק לאתר ולהורדת השיעור בpdfhttps://ko-fi.com/orelzion____________________אז השבוע סוף סוף סיימנו בעז״ה את הפרק הרביעי מהשמונה פרקים, ואנחנו מגיעים את נושא ההחרמה במצוות.בשיעור הקודם שאלנו אם הנטייה אל דרך האמצע צריכה להיות רק במידות או גם במצוות.וראינו שהרמב״ם מתייחס לשאלה הזו, ואומר שלמעשה התורה כבר מכוונת אותנו למיקום האופטימלי.____________________הרי ראינו בפעם הקודמת שמטרת המצוות היא לכוון את האדם ללכת בדרך האמצע, למעשה, אומר הרמב״ם התורה עושה קצת יותר מזה, היא לוקחת אותנו קצת קצת לקצה, כדי שנישאר באמת תמיד באמצע.ואם כך, יוצר שמי שמחמיר (או מקל) לא רק שהוא לא עושה טוב, הוא למעשה מקלקל יותר, כי הוא ירגיל את נפשו אל הקיצוניות, הפך דעת התורה שרצתה שהאדם יתרגל לנטייה קלה מהאמצע ולא יותר._____________________המשכנו עם דוגמאות שמביא הרמב״ם למצוות שונות ואיך הן משמשות כדי להרגיל את האדם לדרך האמצע במידות._____________________לאחר מכן דיבר הרמב״ם על החשיבות של חשבון נפש יומי, כדי שהאדם יראה תמיד שהוא אכן נשאר בדרך האמצע וגם כדי לשים לב לתכונות שעוד לא תוקנו אצלו ולתקן אותם.שהרי אחרי הכל אף אחד לא מושלם, ובוודאי שאף אחד לא נולד מושלם. נולדנו פגומים כדי להשתלם, כל חיינו הם מסע של תיקון.​הוכחנו זאת גם מהפסוקים שהביא הרמב״ם.______________________ואז עבר הרמב״ם להסביר שאפילו משה רבנו עליו השלום חטא בחטא של מידת הסבלנות כשאמר לבני ישראל שמעו נא המורים. הרחבנו מעט בפרשנות של הרמב״ם לפרשה הזאת._______________________כרגיל נשמח לשמוע תגובות והארות, שיתופים ולייקים יתקבלו בברכה :)

לינק לאתר להורדת הPDF _________________ המשכנו בפרק רביעי, ואחרי שהרמב״ם פרש את משנתו לגבי איך מגיעים לדרך האמצע, הוא עובר לעסוק בחסידות. אם באמת צריכים ללכת תמיד בדרך האמצע, איזה מקום יש לחסידות? ללכת לפנים משורת הדין? הוא מסביר, שהחסידים לא היו הולכים לקיצוניות, אלא נוטים קצת מהאמצע. ראינו קודם שיש משיכה לאחת המידות, למשל יתכן שיותר קל ליפול לקמצנות מאשר לפזרנות. אז החסידים לא היו בול באמצע על הנדיבות, אלא קצת לכיוון הפזרנות, כדי שאם יפלו, יפלו לנדיבות. __________________ אבל זה לא מסביר את כל המקרים, כי גם בתנ״ך וגם בחז״ל ראינו מקרים שצדיקים גדולים הלכו ממש אל הקיצון, כמו למשל משה רבנו שפרש מאשתו. איך מפרשים את זה? הרמב״ם עונה שתי תשובות:1. זה היה על דרך הרפואה, כמו שראינו קודם כדי לתקן למשל קמצנות צריכים ללכת לקיצון של הפשרנות ורק אחר כך לחזור לאמצע. 2. זה התאים לאותו זמן ספציפי. למשל אצל משה רבנו, דווקא כדי להרים את העם למעלה, הוא היה צריך לפרוש מהם, כדי להיות מחובר באמת אל הקב״ה ולהביא אל העם חוקים ומשפטים צדיקים. ___________________ ואז עברנו לדבר על כך שלדעת הרמב״ם דרך האמצע היא בדיוק כוונת התורה, ראינו את זה קצת בשמונה פרקים, אבל הרחבנו והבאנו פרק שלם מהמורה נבוכים, שם ראינו שהרמב״ם מסביר שיש לתורה שתי מטרות, המטרה העליונה היא להקנות לאדם דעות נכונות כדי לתקן את הנפש הנצחית. והמטרה השניה, שהיא אמצעית מבחינת החשיבות, אבל ראשונה מבחינת הזמן, היא לתקן את החברה. אם תהיה חברה מתוקנת, בני אדם יוכלו להתעלות למדרגות גבוהות בתיקון הנפש הנצחית. וזו מטרת רוב המצוות, להביא אל תיקון החברה. תיקון החברה מתאפשר כמובן על ידי כך שבני אדם ילכו בדרך האמצע, להיות יהודי נורמלי, שקם בבוקר והולך לעבודה, מתפלל שחרית, אוכל אוכל כשר וכו׳. כל הדברים האלה, מובילים את האדם להיות נורמלי ומאוזן - וזה מה שהתורה רוצה. _____________________ מקווה שהיה מעניין, נשמח לשמוע תגובות

לינק לאתר (היכן שאפשר למצוא גם את ה pdf לשיעורים) https://ko-fi.com/orelzion ________________________ המשכנו השבוע בפרק רביעי משמונה פרקים של הרמב״ם, בפעם הקודמת דיברנו על הקריטריון של הרמב״ם לנפש בריאה - היא הנפש המאוזנת. הזכרנו גם שהמידות הן המשפיעות על המעשים, כלומר אדם שיש לו מידת קמצנות בנפש יהיה קמצן במעשיו, אדם שיש לו תכונה של נדיבות יהיה נדיב גם במעשה, ולכן אמר הרמב״ם עלינו לתקן את המידות שלנו, כדי שהמעשים שלנו יותקנו. _____________________________ ועכשיו הרמב״ם מדבר על איך בעצם עושים את זה, איך אפשר לתקן את המידות. ופה טוען הרמב״ם שהדרך היחידה לשנות את המידות היא על ידי המעשים :) כלומר הנפש היא ההרגלים שלנו, אם אנחנו מתרגלים למעשים טובים, בריאים ומאוזנים, אז זו תהיה הנטייה הדיפולטיבית שלנו. ______________________________ דיברנו על חולשת כח הרצון, על כך שהרצון הוא כמו שריר, ככל שמשתמשים בו יותר או מתעייף. לא כדאי שנקבל הרבה החלטות בחיים, עדיף לנו לנסות ולקנות הרגלים טובים. ואיך קונים הרגלים טובים? אז דיברנו על הספר הרגליים אטומיים של ג׳יימס קליר, והזכרנו את ארבעת העקרונות שלו. - הפוך את זה לברור - הפוך את זה למושך - הפוך את זה לקל - הפוך את זה מספק הרחבנו על העקרונות האלו והראינו איך על ידי סיגול הרגלים בריאים אפשר לשפר משמעותית את סדר היום שלנו ואת מידות הנפש. _______________________ ואז ראינו את השיטה של הרמב״ם (ואריסטו ואל פאראבי) לתיקון מידות הנפש, שבקצרה אפשר לקרוא לה shock therapy, כפי המקובל ברפואה של אז, כשיש לאדם חום גבוה אז שמים אותו באמבטיית קרח, כדי להחזיר אותו לאיזון. באותו אופן אם אדם הוא קמצן כרוני, אז כדי להפוך אותו לנדיב, גורמים לו לחזור על פעולות של בזבוז פעם אחר פעם, עד שהוא הופך להיות כמעט בזבזן, ואז מרגילים אותו חזרה אל הנדיבות שהיא המידה האמצעית. אבל אומר הרמב״ם, אם זה הפוך, כלומר אם יש לנו אדם בזבזן, אז מרגילים אותו להתקמצן. אבל לא צריכים לעשות את זה כל כך הרבה פעמים כמו במקרה ההפוך, כי הנדיבות היא קרובה יותר את הבזבזנות מאשר אל הקמצנות. _____________________ אחד הדברים החשובים שאנחנו לומדים מהשיטה הזו, היא שהמידה הממוצעת היא לא בהכרח האמצעית. אם למשל קמצנות היא נקודת האפס ובזבזנות היא נקודת המאה, המידה הממוצעת הלא היא הנדיבות, לא נמצאת ב50, אלא יותר ב80 נניח. וזו נקודה מאוד חשובה שהרמב״ם מכנה אותה ״סוד הרפואה״, להבין איך לקבוע איפה נמצאת המידה האמצעית - זו עבודה גדולה בפני עצמה. _____________________ כמו תמיד נשמח לתגובות ושיתופים, תודה רבה.

לינק לאתר https://ko-fi.com/orelzion _____________________________ אז השבוע פרק מאוד קצר, מהדורת חנוכה :) אפילו דיברנו על החשמונאים בסוף, אז בכלל. _____________________________ אחרי שבפרק הקודם הרמב״ם דיבר על חולי הנפש, שזו נפש ששואפת אל הדברים הרעים, בפרק הזה הרמב״ם יסביר איך נראית בעצם נפש מתוקנת. ובשביל זה צריכים להבין מה הם מעשים טובים, ומאילו תכונות נפש הם נובעים. _____________________________ לדעתו, המעשים הטובים הם המעשים הממוצעים, שהם לא מוגזמים לאף צד. המעשים האלה נובעים ממידות נפש מתוקנות, ממוצעות, בדיוק במידה. _____________________________ הרמב״ם מנה כמה דוגמאות כאלה, והשתדלנו גם להסביר אותן בקצרה. _____________________________ בחלק האחרון של השיעור דיברנו על ההבדל בין דרך האמצע לבינוניות. הסברנו שדרך האמצע לא אומרת להיות ״מרכז קיצוני״, אלא להתאים את המידות בדיוק למה שצריך להיות באותו זמן. תגובה פרופורציונאלית לאירוע. תגובה פרופורציונאלית נובעת ממבנה נפש מאוזן. _____________________________ זהו להיום, כרגיל נשמח לשמוע מכם :)