חסידים שותים מזה | נגיעות חסידיות עם רה"י הרב חיים וולפסון

ביטויים רבים ביציאת מצרים עסוקים בידיעת ה'. ר' נחום מתאר שעיקרה של יציאת מצרים הוא לחולל מהפכה בתחום הדעת. ידיעת ה' אינה ידיעה פילוסופית, אלא חווית חיים שבה האדם מתקשר לה'. כל זה פשוט במצבי שפע וברכה, אבל מורכב במצבי קושי ועינוי. יציאת מצרים באה ללמד אותנו לדעת את ה' גם במצבים כאלו.

התורה מציינת שבת פרעה רואה את משה בתיבה כנער, וחז"ל דרשו שאמו עשתה לו חופת נעורים. ר' נחום מזהה במפגש עם משה את ההכרה של בת פרעה בתורה, ומתוך כך מברר שתי הופעות של התורה – האחת של כללים ומסגרות והשנייה של אור שגנוז בתוך הכללים הללו, כאשר מטרת התורה היא להפגיש את האדם עם האור הגנוז בכללים ובפרטים. מתוך הדברים עולה הכמיהה להפוך את התורה לתורת חיים שיש בה יכולת לשחרר את נשמת האדם מכבליה.

המטבע שטבעו חז"ל במסכת תענית מתאר, לפי ר' נחום, את יכולתו של יעקב לחוות חיים של קשר עם הקב"ה גם במקומות שחונקים את הקשר הזה כמצרים. בזה מתווה לנו יעקב דרך של חיים בתוך מיצרי העולם הזה. עם זאת, העובדה שמידתו של יעקב אבינו היא רחמים מלמדת אותנו שמי שמבקש ללכת בדרך כזו צריך לדעת שלא יצליח בלי בקשת רחמים ועזר מהשם יתברך.

בפרשה נסגר סיפור יוסף ואחיו ונפתח סיפור גלות מצרים. אולם, ר' נחום מזהה את תחילת הסיפור כשיעקב שולח את בניו למצרים. יש שבר במצרים – שבר הוא המזון ברעב, אבל הוא גם משבר. במצרים יש מציאות שבורה, עולם של כוחות חזקים אלוקיים שנשברו. עובדי השם צריכים לפגוש את הכוחות הללו ולהיבנות מהם. אמנם הפגישה עשויה להיות שבורה, לא ברורה ולהביא איתה מיתה רוחנית, אך מתוך הנפילה הזו תצמח מציאות חדשה.

הפך הקטן שגילו החשמונאים היא התורה. אבל למה היא פך קטן? ר' נחום מבאר שהבעיה הייתה שהתורה לא נלמדה כדבר גדול, כמה שיכול להביא להופעה אלוקית גדולה בכל מרחבי המציאות. הנס היה שהחשמונאים חשפו איך בתורה הקטנה יש עומק גדול שיכול לטהר את טומאת יוון ולהדליק גם פתילות ושמנים שלא מתרוממים אל הקדושה. ר' נחום מבטא בדבריו קריאה להוציא את התורה מד' אמות למרחב הגדול.

התורה מספרת לנו סיפורים. בעיני ר' נחום זה מבטא את האופן שבו מתגלה ה' בעולם – לא רק בתורה ומצוות באופן ישיר, אלא גם דרך החיים על שלל פרטיהם. עבודת הצדיק בהקשר זה היא להביא את האור האלוקי גם לאנשים פשוטים ודרך דיבורים פשוטים של היום יום, דרך סיפור.

התורה מתארת את הממון הרב שאיתו חוזר יעקב מבית לבן. ר' נחום מסביר שהקרב עם המלאך נוגע למאבק שיש לאדם עם הממו,. מאבק שמייצג את הצורך למצוא דרך לקשר את הממון לעבודת ה'. זו דרך מסובכת, ולכן יעקב יוצא מהקרב צולע – ולמרות המחיר שעם ישראל ישלם על זה בעתיד, הוא בוחר להתמודד. אמנם, התמודדות כזו דורשת צעידה איטית. המפגש עם העולם הזה דורש דיוק ומתינות. למרות הפיתוי להכניס הכל מיד לקדושה, יעקב בוחר בצעידה זהירה בדרך לניצחון גדול.

החלק האחרון בפרשה מספר על המרדף של לבן אחר יעקב והמפגש ביניהם בעקבותיו. למרות שיעקב סיים את שליחותו בבית לבן, אנחנו מגלים שיש לו עדיין עניין איתו. ר' נחום לומד מכאן למצבים בהם האדם מגלה שנקודות שאיתן התמודד חוזרות ורודפות אותו שוב. הוא משתמש בתורה של הבעש"ט לבאר שהסיבה לזה נעוצה ברצונם של אותם חלקים למצוא מקום בעבודת השם.

יעקב ועשו מופיעים יחד, נולדים באותה לידה, אולם יעקב מגיע בעקבות עשו לאורך כל הפרשה. ר' נחום לומד מכאן על היחס בין הקדושה למה שמתנגד לה. מחד, בכל דבר יש קדושה. ומאידך, דווקא המפגש עם עשו והכוחות שדוחפים אותו יכולים להפגיש את הקדושה עם נקודות עומק שאין בה מצד עצמה.

תוארו של אברהם כזקן בא בימים משמש את ר' נחום להסביר את אחת הנקודות המרכזיות במשנתו – עבודת ה' מתוך רגש חי. העולם הרגשי משמש גם יסוד ללימוד מלא של התורה שביסודה היא חיים אלוקיים שהאדם זוכה לפגוש.