דיבור עצמאי

**** דיבור עצמאי – פרק חדששש **** ענבר עדות מספרת בגאווה ובטחון עצמי מעורר השראה על כמות משוגעת של אתרי מכירות שהיא עיצבה במשק הישראלי (תמי4, שטראוס פלוס, קרולינה למקה, מילגה, רנואר, טוונטיפורסבן, שילב, מגה ספורט, הום סנטר, לנדוור, יד מרדכי, ביג) ועל 4 סטארטאפים שהיא הובילה לאקזיטים, ועל לקוחות בינלאומיים דוגמת פייפאל, ורייזון, AOL, ו-וויוורק, טקקראנצ', והאפינגטון פוסט. כאילו היא באמת כבשה את הפסגות המרשימות שעולם העיצוב מציע, וכל זה בשביל לגלות שהפכה למפעל קטן שיודע לייצר חווית משתמש מעולה במשך רוב שעות היממה, אבל בפועל הייתה עבד של העבודה שלה. היא מספרת על המחירים שמשלמים על מצויינות וההתעקשות להיות בטופ. זה פרק על הדרך של ענבר לקריירה משוגעת ומדהימה, אבל הוא גם על התובנה שהחיים הם לא רק עבודה, וכמה שלא נלחמים בשיניים להגשים את חלומות הקריירה – בסוף מוותרים על דברים חשובים. ועל ההבנה שעבודה זה לא הכל. סיפור עם סוף טוב

סער פרידמן מנהל את סוכנות המיתוג והפרסום אולי הכי גדולה בישראל, בין הלקוחות שלו: בנק הפועלים, בזק, פריגת, בלאק, ספרייט, ללין, אל-על, ועוד.חיפשתי, כמו תמיד, להבין מה הדרך שהוא עשה בעולם העיצוב מהצעדים הראשונים ועד ההצלחות הגדולות והפעם יותר מפעמים אחרות, ראיתי שהאמת הפשוטה היא שהתמדה ומחזוריות הם הכלים היחידים שאפשר לסמוך עליהם.דיבכרנו על מיצוב ועל תמחור, על ספקים חיצניים, על לקוחות גדולים ובעיות שונות, אבל בעיקר היה מיוחד לשמוע מעצב שמבין בעסקים ולמרות ההצלחות שלו הוא מדבר בענווה ובכבוד גדול למיומנות ולידע שנרכש במאמץ וזיעה ולאורך זמן.

אחת התנועות החשובות שאנחנו לא מקדישים להן מספיק תשומת לב היא התנועת ה NO CODE, זאת שמאפשרת לאנשים ללא רקע בתכנות לבנות מוצרים דיגיטליים די משוכללים בשבריר מהזמן הדרוש בשיטות המסורתיות.נפגשתי עם עדן וידאל, הפאונדר של הכלי RELATE לדבר על המהפכה הזאת והדברים שיהיו לו לומר הפילו לי את הלסת כמה פעמים במהלך השיחה. לשאלה של האם מעצבים צריכים לתכנת הוא עונה במהופך, האם מתכנתים צריכם לעצב?בפרק עדן מציג שני צירי התפתחות היסטוריים: אחד של התפתחות הדסקטופ פבלישינג, מה שנתן לכולנו את הכוח לנהל מחלקה גרפית של בית דפוס מהמחשב האישי (זה לא תמיד היה ככה ורוב הדברים שאנחנו עושים בקלות דרשו עבודה אינטנסיבית של מס’ בעלי מקצוע)והציר השני הוא התפתחות שפות תכנות שונות, החל משפת מכונה, הבנויה בקוד בינארי של אפס ואחד, ועד לפריימוורקים הכי משוכללים של ג’אווהסקריפט. לטענותו לשים ממשק מעל שפת תכנות היא רמה מאוד גבוהה של בשלות, ולכן מה שאנחנו רואים שוובפלואו עושה ל-HTML ומה שפריימר מנסים לעשות ל-REACT ועוד אוסף גדול של כלים שנמצאים בשלבים שונים של פיתוח, הוא מהפכה אמיתית, והולכים לשנות מהיסוד את האופן שבו אנחנו עובדים.זה פרק קצת מתקדם על נושאים מהעתיד, אני מקווה שעשיתי עבודה טובה בלבקש מעדן לבאר את כל התוכן, ושזה יהיה מועיל לשמוע,Relate - https://relate.appהאזנה נעימה!בואו לקבוצה של דיבר עצמאי בפייסבוק, אנחנו פה:דיבור עצמאי - כאן מעצבים מדברים על עסקיםhttps://www.facebook.com/groups/679741392410051/

דיבור עצמאי פרק חדששש!נפגשתי עם דורון גולדנברג, הבעלים של פירמה, אחת מחברות המיתוג הגדולות בישראל,דורון סיים את בצלאל בשנת 2002, והלך להיות ארט דירקטור אצל שלמור אבנון עמיחי. ואחרי שנתיים וחצי הוא פתח את פירמה עם השותף שלו אלעד משען, ומאז ועד היום הם הובילו יותר מ-700 תהליכי מיתוג, מעסיקים כ-50 עובדים ומחפשים כל הזמן דרכים להתחדש ולהציע ערך.על הדרך כמובן שדיברנו על מצבן העגום של חברות הפרוייקטים, ועל ההזדמנות הגדולה שלהן לתפוס מקום חשוב ומשמעותי בעולם העסקים. דיברנו על חווית לקוח (CX), על ביזנס דיזיין ועל עוד תחומים ותפקידים חדשים שלא הכרנו לפני שנה. אנחנו לא מכירים הרבה משרדי עיצוב ומיתוג שהצליחו לשרוד בשני העשורים האחרונים, אז הפרספקטיבה שלו מרתקת.האזנה נעימה!בואו לקבוצה של דיבור עצמאי בפייסבוק, איפה שהעצמאים מדברים על החיים.לינקים לדברים שדיברנו עליהםIDEOUפירמה בפייסבוקפירמה ברשת

אני מפחד ממעיין פרוינד מאז שהוא אמר אצל ליאור פרנקל שמעצבים חייבים לעבור בסטודיו וללמוד את העבודה לפני שהם יוצאים לעצמאות. עקבתי אחרי התוצרים של אוסום ביראה וחשש, ולא העזתי להזמין את מעיין לשיחה ושהוא יעלה עליי… למזלי הזמן עבר, וצברתי מספיק ניסיון וחוויות בשביל להגיד שאני כבר במקום אחר, אבל העבודה של אוסום עדין נותרה קסומה בעיניי. אז אזרתי את האומץ הנדרש ופניתי אליו.אוסום היא סוכנות מיתוג שהלקוחות שלהם הם מותגים גדולים שכולנו מכירים: פפר, הודיז, ארומה תל אביב, גט, אוטותל ועוד, ומעיין הוא המנכ”ל שלה.הזמנתי אותו לשיחה על אסטרטגיה מותגית. מה זה בכלל? איך עושים את זה? ואיך זה משפיע על המוצר עצמו ועוד…והוא, בשיחה הכי דוגרי מספק הצצה מרתקת למהלכים גדולים כמו האסטרטגיה של האירוויזיון האחרון, המיתוג של דלתא ועוד… ובשביל להמתיק את הסיפור עוד יותר הוא שיתף איתנו את השאלון של אוסום ללקוחות חדשים, להורדה! 

כשכנרת עלתה על הבמה בכנס יו אקס אי לייב היא לא ידעה עד כמה הוא ישנה את חייה, ויהפוך אותה מעורכת לשונית אנונימית לסמכות עליונה בעולם ה-UX, ושכל השוק ירדוף אחריה בדרישה לאיפיוני שפה, סדנאות, הדרכות לצוותים, עותקים של הספר, והרצאות. כל זה קרה באמת, רק שזה לא סיפור סינדרלה קלאסי, ולפני נק’ המפנה היו כמה וכמה שלבים מקדימים, וגם לאחר הכנס, הייתה טונה של עבודה קשה בשביל לגרום לתחום הזה להתרומם ולהיות זאת שמובילה אותו. בשיחה כנה ופתוחה עברנו על הדרך של כנרת מאנונימיות להצלחה, הלקוחות שידעו לכוון אותה לקפיצות בקריירה, על המחירים של התהילה ועל החיים שלאחר מכן - איך יוצרים איזון בין מה שהעולם צריך ממך ולבין מה שאת צריכה בשביל עצמך. (כולל ההרצאה ששינתה את חייה) האתר של כנרת הפודקאסט החדש ביסמוט ויפרח בואו לקבוצה של דיבור עצמאי, כנרת תהיה שם לדבר על מיקרוקופי ועל מהלכים גדולים ומשמעותיים!

להב הלוי בכלל לא תכנן להיות מעצב גרפי, הוא הלך לבצלאל להבחן לעיצוב תעשייתי, ובמקרה מצא את עצמו בתקש”ח. רק אחרי כמעט עשור בניו-יורק , הוא הסכים להפוך להיות מעצב גרפי. בשיחה דיברנו על השינויים שעברו על העולם שלנו, על דברים חולפים ועל אמיתות נצחיות, זה לא פרק מלא באקשן אייטמז טקטיים, אלא צעד אחורה, לתמונה הגדולה - שיחה על עיצוב, פרסום, כסף, מטרות גדולות ונקודות קטנות של אושר בתוך המציאות השוחקת. דיברנו על ההבדל בין מיתוג היום לבין פעם, על המרחב הציבורי, על המשמעות האמיתית מאחורי חווית משתמש. להב לא מפחד להגיד שלא כל מסעדה צריכה מיתוג, שהוא מעצב לוגואים באינדיזיין כי ללמוד תוכנה חדשה זה בזבוז זמן מבחינתו, הוא לא מבין מה המעצבים בוויז עושים כל היום כי העיצוב לא טוב, ואין לו בעיה להודות שמסמך אסטרטגיה של 48 עמודים לרוב מכיל 46 עמודים של קשקוש ושרוב העסקים לא צריכים כזה (כולל דוגמה לארגון שכן צריך). כמו מורה טוב, הוא יורה ביקורת חדה ומדוייקת על העולם והמרחב הציבורי, אבל באותה נשימה הוא מקבל בהרבה אמפתיה והבנה את המקום של עיצוב בעולם, את האדישות של הדור שלנו לפוליטיקה ואת העובדה שבסוף יש בני אדם שצורכים את העבודה שלנו - והטבע האנושי לא לא משתנה בקצב של הטכנולוגיה הסטודיו של להב: Blue Collar בואו לקבוצה בפייסבוק: דיבור עצמאי - כאן מעצבים מדברים על עסקים

באתר של נטלי וסער גיל כתוב בענק שהם לא זמינים כרגע ללקוחות חדשים, ומציעים למבקרים לפנות למתחרים הכי טובים שלהם. 

נטלי וסער בנו לעצמם סטודיו מושלם שתפור למידותיהם: כל אחד מבני הזוג אחראי על פן אחר בתפעול של הסטודיו - לפי החוזקות שלו/שלה.

הם פותחים את היום בהליכה על החוף, עובדים 5 שעות ביום עם לקוחות מגניבים שהם אוהבים ומעריכים, מבלים הרבה שעות עם הילדים, ומצליחים לייצר פרוייקטים ברמה גבוהה. בשיחה ניסיתי להתחקות אחר התהליך שלהם ולהבין איך כל הקסם הזה מצליח להתרחש בתוך מציאות סואנת ורועשת לרוב העצמאים בישראל הם סיפרו לי על איזון בין עבודה לחיים שהם למדו בשנה שהם היו באוסטרליה, על עבודה מרחוק, על אופטימיזציה חכמה של משימות שוטפות ועל חוסר המוכנות שלהם לנסוע לפגוש לקוחות במשרדים שלהם.

היה לי מאוד מעניין לשמוע את מאחורי הקלעים של הסטודיו שלהם, ואני מקווה שגם לכם יהיה :)

איזה דברים קטנים וגדולים אתם עשיתים בשביל לייעל את העבודה שלכם, ולהקטין את ההתעסקות בכל מה שמסביב לעיצוב?

אריאל לבנטל לא תכנן שום דבר מהתחלה, אבל החיים הובילו אותו לעבודת חלומותיו - לעשות קומפוזיטינג בסרטים הכי מגניבים של הוליווד. הוא עבד על שוברי קופות כמו: הנוקמים, ספיידרמן וכריסטופר רובין שאלתי אותו מה ההבדל בין ניוק לבין אפטר, לבין בתי הפוסט בישראל ובעולם, על החיים בישראל לעומת אנגליה, ועל האומץ הכרוך בהחלטה פשוט לקום וללכת. אריאל היה שם וחזר כדי לספר על שיטות עבודה, תקציבים, החיים בחו”ל ועל הגשמת החלום שלו - להיות גיק של קומיקס ולהתפרנס מזה. הסיפור של אריאל מעניין בגלל שהוא נשמע היום בפסגת העולם מבחינת סוג הפרוייקטים והרמה המקצועית, אבל כמו כולנו הוא נאבק כל חייו בתסמין המתחזה, והיה צריך לעבור דרך ארוכה בשביל ללמוד לחיות עם הספק ולא לאפשר לפחד לעצור אותו. אריאל משתף את הדרך שלו ל-Framestore אחד מבתי הפוסט הנחשבים בעולם, משתף כמובן בצפיות שכר שהיו לו, את התשובה של ההמגייסים (תוסיף עוד 10K), הוא מאשר שהישראלים עושים עבודה לא פחות טובה מהבריטים ומבטיח שמה שחסר לתעשייה המקומית זה ממש לא כשרון.


 
לינק לקבוצה: https://www.facebook.com/groups/679741392410051/