ביטחוניסטים

The U.S. Army’s 2025 restructuring marks a decisive pivot—from legacy platforms to precision fires, autonomy, and rapid mobility. While this transformation opens new opportunities in missiles, drones, and sustainment tech, it also puts pressure on traditional players. We break down the winners, the exposed, and what this means for investors and defense suppliers. https://defense-update.com/20250505_us-army-2025-restructuring.html

The defense landscape continues evolving rapidly, with emerging technologies reshaping battlefield dynamics across domains. This week's developments highlight cost-effective drone proliferation, increased artillery autonomy, extended-range strike capabilities, enhanced vehicle protection systems, and significant procurement decisions affecting naval aviation forces.https://defense-update.com/20250504_defensetech-weekly-brief.html

טילי הנ״ט של החזבאללה מכים בישובי קו העימות בצפון ללא הרף, חלק מהטילים מצליחים לפגוע במתקנים רגישים ובכך הופכים את הנשק הטקטי לאיום אסטרטגי. ישראל עמדה בפני נשקים כאלה כבר במלחמת ששת הימים ב- 1967 וביתר שאת במלחמת יום הכיפורים ובמהלך השהות ברצועת הביטחון בלבנון, בין 1983 ל-2000. במהלך השנים פותחו בישראל אמצעי נגד תוך יישום טכנולוגיות פורצות דרך ברמה בינלאומית, כדוגמת מיגון ראקטיבי לטנקים, שבשים אלקטרו-אופטיים והגנה אקטיבית דוגמת מעיל הרוח המככב כיום בלחימה האורבנית בעזה. אולם, ההכרה בצורך של הגנה סטאטית מפני טילי נ״ט עדיין לא הוטמע במחוזותינו. האם הגיעה השעה לספק הגנה  איכותית יותר לנכסים האסטרטגיים שלנו, ולנקודות הרגישות לאורך גבולותנו? 

מלחמת חרבות הברזל הציבה בפנינו תמונת מראה קשה של הזנחה מתמשכת בלוגיסטיקה של מערך היבשה, וחומר תכנון אסטרטגי ללחימה מתמשכת בזרוע האוויר. המצוקה בפניה אנו עומדים אינה מקרית אלא תוצאה של בחירה שגויה, חלק מתרבות החפיף שאנו מורגלים בה. לא רק שסמכנו על הדוד מאמריקה, אלא שהזנחנו יכולת אסטרטגית של יצור מקומי של תחמושת בעבור  אמצעים טכנולוגיים מתוחכמים ויקרים יותר שמקשים עלינו לצבור בהם מסה קריטית. עוד בנושא זה בפרק זה.עוד בנושא זה:על ישראל לצאת לחרות בייצור תחמושתישראל חייבת להשיב את העצמאות בייצור תחמושת

הגבול המזרחי לאורך בקעת הירדן והערבה הינו לכאורה גבול של שלום, בין ידידים. אולם, לאחר ה-7.10 ברור שכל חולשה שנחשוף בפני האויב - תנוצל כנגדנו. סגירת הגבול הארוך הזה הינה משימה אסטרטגית בעדיפות גבוהה, אחת מהרבה משימות אסטרטגיות שהוזנחו בעשורים הקודמים, כמו הגנת המכשול לאורך רצועת עזה, הצבא הקטן והחכם שאינו מצליח להביא את ההישגים הנדרשים במערכה רב זירתית, המודיעין שלא ידע, וכיסוח הדשא בגדה שנמשך כבר שנתיים אך לא מצליח להוריד את הלהבות בשטח. בפרק זה אנו דנים בבעיה, במה שהיה, ומה ניתן לעשות בנדון.  

המורדים החות׳ים בתימן פועלים מטעם המשטר האירני מעל לעשור. מיעוט זה השתלט למעשה על תימן ומתפרנס מהצקה שיטתית ומתמשכת לאויביה של המדינה האיסלמית - תחילה היו אלה איחוד האמירויות וערב הסעודית, כיום, נתיב השייט הבינלאומי העובר במצרי באב אל מנדב נמצא על הכוונת, בטענה שהתנועה בו מיועדת לישראל. החותים תוקפים את הספינות האזרחיות בכל נשק שידם משגת - כלי שייט לא מאויישים, טילי שיוט, כלי טייס לא מאויישים, טילי ים-ים וטילים בליסטיים. הצי האמריקאי החמישי בשיתוף כוחות ימיים מכמה ממדינות אירופה עושים מאמץ ניכר כדי לאבטח את התנועה הימית. מרבית התקיפות על ספינות הצי נבלמות, אך חלק ניכר מהתקיפות של האוניות האזרחיות מצליחות. על-כן, מרבית חברות ההובלה הימית בחרו לעקוף את הבעיה ולהפליג סביב אפריקה, תוך ייקור עלויות ההובלה הימית. 

עם התמשכות המערכה בצפון אנו חווים התגברות בשימוש החזבאללה במל״טים תוקפים מסוגים שונים,  חימושים שמצליחים להסב נזקים ואבדות לכוחותינו. כמה פעמים בכל יום עולה ההתראה על כלי טייס עוין, לרוב ההתראה מסתיימת בלא כלום, או בזיהוי שגוי. תקיפות אחרות מצליחות להסב נזקים ואף לגרום לנפגעים,  זאת, בעוד תקיפות ברקטות מסתיימות לרוב ביירוטים מוצלחים של כיפת ברזל או נפילות בשטחים פתוחים. האם המל״טים הם תוקפים מוצלחים יותר? מדוע הם מיורטים במידה פחותה ובאילו דרכים ניתן להתגבר על האתגר?

בפרק זה אנו דנים בגורמים שהביאו את ישראל למחדל של מחסור בתחמושת כבר בתחילת הלחימה במלחמת חרבות הברזל. כיצד מדינה שמדורגת כאחת מעשר יצואניות הנשק המובילות בעולם מגיעה למצב כזה ומה ניתן לעשות כדי לתקן המצב, ומהר?  התעשייה שהחזיקה בתשתיות הייצור האלה היתה התעשייה הצבאית, שהופרטה ונמכרה לאלביט מערכות, שאכן קבלה בעבר הזמנות רכש נאות מייד לאחר ההפרטה, אך ללא הזמנות המשך לא היה די בהן כדי לקיים ולהרחיב קווי מוצר בעלי ערך מוסף נמוך יחסית שניתן היה לתפעל במדינות בהן עלות העבודה זולה יותר. (עוד על הנושא בפודקסט הקודם המקושר למטה). עתה, נדרשת האצה של הייצור דווקא כאן  בישראל היקרה, כדי למלא במהירות את המחסור.פרקים קודמים באותו נושאישראל חייבת להשיב את העצמאות בייצור תחמושת

מאבקי הכוח של שר האוצר ומשרד הביטחון אינם רק משחקי כוח בין פוליטיקאים. הם מעכבים תהליכים של התקשרויות בינלאומיות שממילא אורכים שנים, וגורמים להם להתארך הרבה יותר. על התהליך התקוע ומשמעויותיו בפרק החדש.

חודש לפני תחילתה של תערוכת FIDAE 2024 הוחלט למנוע את השתתפותן של החברות הישראליות בארוע, מהלך שלא נעשה מתחילת ימיה של התערוכה בשלהי המאה שעברה. המהלך הצ׳ילאני בא בעקבות הידרדרות היחס כלפי ישראל והיהדות בצ׳ילה, בהתאם לקו האנטי ישראלי של הנשיא גבריאל בוריק. בעבר צ׳ילה היתה שוק משמעותי ליצוא הביטחוני לאמריקה הלטינית (אמל״ט), אך בשנים האחרונות סר חינה של ישראל במדינה, ובחודשים האחרונים הצטרפו לקו האנטי ישראלי מדינות חשבות נוספות ביבשת. בפרק זה אנו בוחנים את המהלך, עד כמה התערוכות האלה חשובות ליצוא הביטחוני הישראלי  והאם יש סכנה שהתופעה תתפשט לשווקים נוספים?