דף יומי לנשים - הדרן

הדף היום מוקדש לזכרם של חללי צה"ל ואנשי כוחות הביטחון שנפלו בהגנת העם והארץ ולזכרם של קורבנות הטרור. יהי זכרם ברוך. אנו חושבים במיוחד על לומדות ולומדי הדרן שאיבדו ילדיהם, נכדיהם, אחיהם וחבריהם בשנה וחצי האחרונות. אנו ממשיכים להתפלל חזרתם הבטוחה והמהירה של חטופינו, לשלום חיילינו, ולרפואה שלמה לכל החיילים הפצועים. הדף היום מוקדש ע"י נעמי כהן לע"נ אמה, אלישבע בת יהודה. האם אדם מקבל שני סטים של מלקות אם עושה מעשה ביום טוב שכולל עבירה על שתי מלאכות (חילוק מלאכות - כפי שקורה בחיובי קרבן למי שמחלל שבת בשגגה)? אם כן, מדוע זריעה ביום טוב אינה מופיעה גם במקור על גיד הנשה? המשנה מציינת מקרה שבו אדם חרש וקיבל שמונה סטים של מלקות בגלל נסיבות ייחודיות. שבע הצעות נוספות מובאות למקרים שהיו יכולים להיות מובאים במשנה שהיו מוסיפים סט נוסף של מלקות. מובאים דינים לגבי הרבעת בהמות שנחשבות גם הקדש וגם חולין (פסולי המוקדשים). כמה מלקות מקבל אדם? אם אדם אינו יכול לקבל כל כך הרבה, בית הדין מעריך כמה הוא יכול לסבול (חייב להיות מספר שמתחלק ב-3). מה קורה אם משנים את ההערכה? האם זה תלוי בשאלה האם כבר התחילו לתת לאדם מלקות או לא? במה עוד זה תלוי? כיצד פועלת הערכה כאשר יש מספר סטים של מלקות? כיצד מתבצעת הלקאה בפועל? באיזה סוג שוט משתמשים? באיזה מקום בגוף מלקים?

הדף היום מוקדש ע"י דוד ומיצי גפן לע"נ אביו של דוד, ד"ר אברהם גפן. מהם הפרמטרים של האיסור לעשות שריטה בגוף כמעשה אבל? כיצד פרטים אלה נדרשים מהפסוקים? מדוע אסור לגלח את פאות הזקן דווקא בתער? רבי אליעזר מוסיף כלים אחרים - מלקטת ורהיטני. מדוע אלה ולא מספריים? מהם הפרמטרים של איסור כתובת קעקע? המשנה מונה דרכים שונות שבהן אדם יכול להתחייב על אותה פעולה מספר סטים של מלקות, או כיצד אדם יכול לעשות פעולה אחת ולעבור על מספר לאווים, ולקבל מספר סטים של מלקות.

הדף היום מוקדש ע"י רחל חפץ לע"נ אמה, חנה בת רב משה וציפורה משבאום. הדף היום מוקדש לרפואת אלעד בן נטע, חיייל שנפצע ביום שישי. הגמרא מקשה על דברי ר' יוחנן שרק לוקין על מעשר שני לאחר שהוכנס לירושלים מדיוק מדברי ר' יוסי בברייתא. הגמרא פוטרת את הקושי ומסביר את הברייתא של ר' יוסי כי הוכנס כבר לירושלים והחידוש הוא שנכנס כשעדיין היה טבל והוא סובר שמתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמיין. אבל הגמרא מעלה קושי על התירוץ (כי מסתבר שר' יוסי לא סובר ככה), הגמרא מביאה שני תירוצים של רבה ורבינא לתרץ את הקושי.  הקורח קרחה על המת, המקיף פאות הראש והזקן, והשרט שריטה על המת לוקין. הגמרא דנה בפרטים של מצוות אלו והשיעורים שחייבים עליהם. 

הלימוד השבוע מוקדש ע"י שרה אבריק ויוסי רוזנפלד לע"נ דודתה של שרה, רחל בת חיים ניסן הלוי ונחמה. רבא בר אדא אמר בשם רבי יצחק שזר (שאינו כהן) חייב רק על אכילת ביכורים לאחר שהובאו לעזרה, שכן עד לנקודה זו, הם עדיין נחשבים חולין, לא קדשים. רב ששת פסק שהנחת הביכורים לפני המזבח היא מעכבת, אך קריאת מקרא ביכורים אינה. הגמרא מביאה ברייתא של רבי ישמעאל בניסיון להוכיח שרב ששת סובר כדעתו. הצעה זו נדחית בסופו של דבר על ידי רב אשי. בברייתא, רבי ישמעאל לומד שאי אפשר לאכול מעשר שני לאחר חורבן בית המקדש. תחילה, הוא מנסה להוכיח זאת מבכור בהמה דרך לימוד במה מצינו, אך לאחר שהוא דוחה הצעה זו, הוא מוכיח זאת מהיקש בתורה בין בכור למעשר. הגמרא מעלה כמה שאלות נגד חלק מהתוכן בברייתא. מדוע לא יכלו ללמוד את הדין על מעשר שני מבכור וביכורים יחד בבמה מצינו? שנית, מדוע היה כל כך ברור שבשר הבכור לא יכול להיאכל לאחר חורבן בית המקדש, אם, למשל, הבהמה כבר הוקרבה כקרבן לפני החורבן, אבל טרם אכלכו את הבשר? המשנה הראשונה והשנייה בפרק מזכירות שתיהן מלקות על אכילת מעשר שני. כדי להסביר מדוע יש חזרה, רבי יוסי בר חנינא הסביר שהמשנה השנייה עוסקת במקרה של אדם טמא האוכל אותו בירושלים או שהמעשר שני עצמו היה טמא והאדם אכל אותו בירושלים, בעוד שהמשנה הראשונה התייחסה לאדם המקבל מלקות על אכילתו מחוץ לירושלים (במצב טהור). מהו המקור לקבלת מלקות על טומאה של המעשר שני או של האדם האוכל אותו? מהיכן נלמד שמעשר שני יכול להיפדות בירושלים אם נטמא? מהיכן נלמד שאם אדם המביא מעשר שני לירושלים נמצא צעד אחד מחוץ לחומות ירושלים, עדיין אפשר לפדות אותו? מה אם האדם נושא אותו על גבו וגופו נמצא בירושלים אך התבואה עדיין אינה בירושלים?

הברייתא שהובאה במכות יז עם עמדתו של רבי שמעון תוקנה, כיוון שהגרסה המקורית נדחתה. רבא פסק שמי שאינו כהן שאכל מקרבן עולה לפני זריקת הדם עבר על חמישה איסורים שונים. הגמרא שואלת מדוע אין יותר מחמישה איסורים, ומציעה ארבעה לאוים אחרים. היא מסבירה מדוע כל אחד מהם לא נכלל ברשימתו של רבא. רב גידל ציטט הלכה בשם רב שכהן שאכל מקרבן אשם או חטאת לפני זריקת הדם יקבל מלקות. לאחר שהועלה קושי על אמירה זו, הם מתקנים את דבריו כמתייחסים למי שאינו כהן והוא אינו מקבל מלקות על אכילת קרבן אשם או חטאת לפני זריקת הדם. למה? רבי אלעזר אמר בשם ר' הושעיא, ולפי גירסה אחרת, רבי יוחנן, שהנחת הביכורים לפני המזבח מעכרת קיום המצווה, אך קריאת מקרא ביכורים לא מעכבת. מועלית סתירה על כל אחד מהם מאמירות אחרות שהם אמרו, אך הסתירות מיושבות.

רב מחזיק בדעה שאם אפילו מעשר עני לא הופרש, התבואה נחשבת 'טבל' ומי שאוכל ממנה מקבל מלקות. דעתו התנאית של רבי יוסי תומכת בכך. רב יוסף מסביר שזהו מחלוקת תנאי, כפי שניתן לראות במחלוקת בין רבי אליעזר וחכמים. אביי דוחה את הסברו של רב יוסף למחלוקת וטוען שהיא עשויה להתבסס על עניין אחר. חכמים ורבי שמעון חולקים במשנה בנוגע לכמות הנדרשת שאדם חייב לאכול מטבל כדי לקבל מלקות - האם זה כל כמות או כזית? רבי שמעון, שמחזיק בדעה שזו כל כמות, מקשה על החכמים מאיסור אכילת נמלה, שעליה מקבלים מלקות אפילו על אכילת אחת בלבד. החכמים משיבים בהסבירם שנמלה היא יצור שלם ולכן יש לה חשיבות. אך רבי שמעון עונה שגם חיטה אחת שלימה יש לה חשיבות. רב ביבי ורבי ירמיה חולקים על הבנת ריש לקיש במחלוקת בין ר' שמעון לחכמים - האם המחלוקת שלהם יהיה רק לגבי גרגיר חיטה או אפילו לגבי קמח, שכן הקמח טחון ואינו גרגיר שלם ואולי הוא מאבד את חשיבותו. עבירות אחרות מפורטות במשנה בנוגע לחטאים הקשורים למקדש שעליהם יקבל אדם מלקות. הדעה במשנה תואמת את דעתו של רבי עקיבא, שהייתה גם דעתו של תלמידו, רבי שמעון, כפי שניתן למצוא בברייתא. דרשתו של רבי שמעון מופיע בברייתא ורבא מקשה עליה ודוחה את הבסיס לדרשתו.

דף נלווה מכות טז הדף היום מוקדש לכבוד יום השואה לזכרם של כל אלו שנספו בשואה. הדף היום מוקדש ע"י קרוליין בן-ארי לע"נ אביה, ישראל בן מאיר ושרה. הדף היום מוקדש ע"י טינה לם לע"נ חמותה, מינדי לם. המחלוקת בין רבי יוחנן וריש לקיש בנוגע לשאלה האם לוקים על התראת ספק (התראה שניתנה ואפילו אם עכשיו לא יקיים את מה שנדרש, לא ברור אם בסוף האדם יעבור על האיסור) נמצא במקרה אחר באדם שנשבע שיאכל כיכר לחם היום. הם גם חולקים בשאלה האם לוקים על לאו שאין בו מעשה. שתי הדעות נגזרות מאותו תנא, רבי יהודה, והמקורות שהם משתמשים בהם לתמיכה בדעותיהם מובאים. בתחילה, הם מציעים ששניהם לומדים זאת מאותה אמירה של רבי יהודה בנוגע לנותר, אך הצעה זו נדחית לחלוטין כיוון ששום דעה אינה תואמת לאותה דעה. מובאים שני מקורות שונים של רבי יהודה - כל אחד מתאים לדעה אחרת. רבי יוחנן אומר שיש רק שתי מצוות שבהן אדם יכול לקבל מלקות על לאו שיש בו מצוות עשה שנועדה לתקן אותו, שכן הוא סובר שאדם מקבל מלקות רק אם הוא מבטל את האפשרות לתקן. יש רק שני מקרים שבהם אפשר לבטל את האפשרות לתקן את המצווה. הראשון הוא מצוות שילוח הקן, שאם אדם לוקח את האם עם האפרוחים ואז הורג את האם, אין אפשרות לשלח את האם. את המקרה השני הוא משאיר לתלמידו לגלות, והתלמיד מציע את האונס. איך? הגמרא מביאה הצעות שונות לפני שמגיעים למסקנה שמדובר בפאה, ולא באונס. החלק הבא של המשנה דן במלקות על האוכל שרצים ומוסבר שמכיוון שיש מצוות לא תעשה שונות בתורה בנוגע לאיסור זה, יש מקרים שונים שבהם אדם יכול לקבל כמה סטים של מלקות. אם אדם אוכל תבואה שרק מעשר עני לא הופרש ממנה, הוא מקבל מלקות. זה מתאים לדעתו של רבי יוסי.

דף נלווה מכות טו הלימוד השבוע מוקדש ע"י אילנה שטורץ' לרפואת אברהם הלוי בן איידל. הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן מלונג' איילנד לרפואת לאה בריינדל בת גיטל ינטה. הדף היום מוקדש לרפואת חיה גולדא בת אסתר. רבה בר חנה ציטט את רבי יוחנן שאמר כי אם מצוות עשה קודמת למצוות לא תעשה, מקבלים מלקות וזה לא נחשב "לאו הניתק לעשה" שעליו לא מקבלים מלקות. אולם, רבי יוחנן מכחיש לאחר מכן שאמר זאת. רבה אינו מבין מדוע רבי יוחנן מכחיש זאת, שכן מקרה במשנה שלנו יכול להוכיח את הכלל המקורי של רבי יוחנן. הגמרא מביאה אז את המקרה של האונס, בניסיון להסביר מדוע רבי יוחנן שינה את דעתו ודחה את הכלל שצוטט בשמו. עולא מביא שלושה ניסיונות שונים להסביר מדוע המקרה של האונס אינו מתאים לקטגוריה שמוגדרת על ידי הכלל (מצוות עשה שקודמת למצוות לא תעשה). כל ההסברים של עולא נדחים על ידי הגמרא. רבא מציע הסבר אחר מדוע מקרה האונס אינו מתאים לקטגוריה, והגמרא מקבלת את ההסבר של רבא.

מצגת בפורמט PDF דף נלווה מכות יד ממשיכים בדיונים במחלוקת בין רבי עקיבא, רבי ישמעאל ורבי יצחק נדון בנוגע לשאלה האם אדם לוקה על עבירות שחייבים עליהן כרת או מיתת בית דין. לאחר הבאת הסבר שלישי לעמדתו של רבי עקיבא, הגמרא מביאה את המקור לדעתו של רבי יצחק. מה רבי ישמעאל ורבי עקיבא לומדים מאותו פסוק? שאלה זו מובילה לדיון ארוך על מה כל אחד מהם לומד מפסוקים שונים. המשנה לימדה שאדם לוקה על אכילת קדשים כשהוא טמא. היכן ניתן למצוא את האזהרה לכך? רבי יוחנן וריש לקיש מציעים כל אחד דעות שונות. יש דיון של שקלא וטריא בנוגע למקורותיהם.

הדף היום מוקדש לרפואת נפתלי בן הענע.  רבי מאיר ורבי יהודה נחלקו בשתי סוגיות בנוגע לרוצח בשגגה – האם הוא משלם דמי שכירות/מיסים ללויים/עיר המקלט; כאשר הוא משתחרר, האם הוא יכול לשוב למעמדו הקודם בעירו? רב כהנא מגביל את המחלוקת לשש ערי המקלט, רבא מגביל את המחלוקת הראשונה לארבעים ושתי ערי הלויים האחרות, אך מסביר שבשש ערי המקלט הראשיות, הכל מסכימים שאין צורך בתשלום. הפרק השלישי מונה את כל מי שחייב במלקות. המשנה מסווגת אותם. החייבים כרת על עריות אסורות מקבלים מלקות, אם הם אינם חייבים גם מיתת בית דין. אם כהן נושא אישה האסורה לו, שניהם מקבלים מלקות. עוד איסורים שהעובר עליהם במזיד חייב כרת ומקבל גם מלקות, כגון טמא שנכנס למקדש או שאכל בשר קדשים, מי שאוכל חלב או דם של בהמה, ועוד כמה איסורים. מי שאוכל בשר שאינו כשר או תבואה שלא הופרשו ממנה מעשרות גם מקבל מלקות. המשנה הולכת לפי שיטת רבי עקיבא שרק איסורים שחייבים עליהם כרת בלבד חייבים גם במלקות. אולם רבי ישמעאל סובר שאפילו החייבים מיתת בית דין חייבים במלקות. רבי יצחק סובר שאף אחד מהמקרים הללו אינו מחייב מלקות. מהו שורש המחלוקת בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל? כתבה בקשר לרוצח בשגגה: https://www.newyorker.com/magazine/2017/09/18/the-sorrow-and-the-shame-of-the-accidental-killer