לקראת שבת תשפ''ב - הרב חיים סבתו

"ימצאהו בארץ מדבר" - האם שבח הוא לה' על שדאג למלא חסרונו של העם במדבר או שמא לישראל הוא, שנענו לה' לקבל תורתו במדבר ברוחני של העולם? במהלך השיעור נעסוק בשאלה זו ובמערכת הגומלין בין ישראל לאביהם שבשמיים.

בפרשיות האחרונות של התורה אנו עדים לפרדתו של מנהיג. בנאומו האחרון משה מצווה את בני ישראל בעוד שתי מצוות - הקהל וכתיבת ספר תורה. גם במצוות אלו, יש מן הפרדה. משה רבנו רוצה בסוף מעשיו לחזק את הקשר של עם ישראל אל התורה ע"י מצוות אלו. הכתיבה של ספר תורה אישי, וכן המעמד הנשגב של העם העומד כולו ומקשיב לדברי התורה, בונים אצל האדם חיבור רגשי וקשר אל התורה.

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ..." נחלקו הראשונים מהי המצווה עליה מדברת הפרשיה, התשובה או כלל התורה. לאור ביאור הפרשייה על פי שתי הבנות אלו אנחנו לומדים על זמינות התשובה, קרבת התורה אל ליבנו ומשמעותו של הוידוי בפה.

על פניו, נראית פרשתנו פרשה קשה, תיאור מעמד הקללה והתוכחה הארוכה והמפורטת. מה בכל זאת יכולה הפרשה ללמדנו על אחריות כלפי עם ישראל? על אמונה? ועל שמחה והזדהות בעבדות ה'?

בפרשה נמצא איסור הבאת עמוני ומואבי בקהל ה'. התורה מנמקת את האיסור בסיבה-"על דבר אשר לֹא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים". מאחר שעמון ומואב הם אנשים כפויי טובה הקב"ה לא מאפשר להם להדבק בעמו. האם יש עוד מידות שהן אבן יסוד של עם ישראל?

בפרשתנו מופיעה פרשייה העוסקת בכשפים. התורה מכנה את כל אותם מעשים מאגיים תועבת ה'. מהי חומרתם של מעשים אלו שככה נקראו? מה ההבדל בין גילויי העתידות הללו לבין הנבואה? התשובה נעוצה בדרישה מהאדם לתיקון עצמי ואחריותו על גורלו.

בפרשתנו מופיעה פרשייה העוסקת בכשפים. התורה מכנה את כל אותם מעשים מאגיים תועבת ה'. מהי חומרתם של מעשים אלו שככה נקראו? מה ההבדל בין גילויי העתידות הללו לבין הנבואה? התשובה נעוצה בדרישה מהאדם לתיקון עצמי ואחריותו על גורלו.

מעלתם המיוחדת של עם ישראל נלמדת מפסוק בפרשה - בנים אתם לה' א-להיכם. בשיעור נראה את המשמעויות השונות שנתנו חז"ל למעלה זו, וכן את ההקשר בפסוק למצוות לא תתגודדו.

הפרשה מדברת על היחס בין ארץ ישראל לארץ מצרים - ההשגחה הבלתי פוסקת על הארץ התלויה בחסדי ה'. באמצעות הבנת ערך התלות בקב"ה, ניתן ללמוד מפסוקים אלו יסוד חשוב על משמעותה ואופייה של ארץ ישראל כארץ אשר "תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ".

מצוות אהבה ויראה שזורות לאורך הפרשה. במעמד הר סיני עם ישראל מבקש ממשה שהוא ידבר יתווך ביניהם לבין הקב"ה, ובכך לכאורה מעדיף את מידת היראה על מידת האהבה. בשיעור נראה את המשמעות של העדפה זו, ומה היחס הנכון בין מידת האהבה והיראה.